נושאי עבודתי בתחום הזוגיות והמיניות
קשיים בחיפוש בן/ת זוג
קשיים בבניית קשרים מתמשכים
זהות מינית
קשיים במיניות
אהבות אסורות
זוגיות במשבר
אני בארה"ב בשנה הזו. מקיים את הקשר היעוצי באמצעות הטלפון האינטרנטי החינמי - סקייפי
ובאמצעות הווידאו-צ'אט
תאום מועד ה"מפגש" הראשון ייעשה במייל, בעברית
לאחר מכן
העלות ליעוץ אינטרנטי מתמשך היא
40$
שאלות ומאמרים על ענייני זוגיות ומיניות
למה הוא עושה לה את זה
יש לי ידיד שעומד להתחתן בעוד כ- 3 חודשים . הוא יוצא עם הבחורה קרוב ל- 3 שנים . ידוע לי שיש לו ידידה במהלך 6 השנים האחרונות שאיתה הוא נפגש למטרת סקס בלבד.
שאלתי : למה הוא בוגד ?
ניסיתי לדבר איתו מס' פעמים על זה אבל כל פעם הוא התרגז על זה שכאילו אני שופטת אותו ומותחת עליו ביקורת . אז הפסקתי .
זו אמורה להיות התקופה הכי רומנטית עבורם (לפני החתונה). האם ייתכן שהוא לא אוהב אותה ? הוא לא מוכן לעזוב אותה כי היא "טובה אליו".
תסביר לי בבקשה: מה הדבר הזה?
תשובתי
אני לא בעסקי ניחוש, או בילוש אחר מה שמתרחש במוחו של אדם זה או אחר. אין אפשרות לענות לך באופן ספציפי על האדם המסויים ששאלת לגביו, ללא הכרות אישית איתו.
כן אפשר לתת לך השערות שנובעות מההבנה הכללית על התנהגות בני אדם בכלל וגברים בפרט:
הסבר ראשון, שהוא פשטני למדי, היא ההשערה אודות חוסר הרצון של הבחור לוותר על מיניות שטובה ונעימה לו. זהו הסבר ברמת התנהגות שמכונה "הרגל", שמסבירה גם שלל התנהגויות אחרות כמו השמנה עקב אכילת דברים טובים ומהנים, המשך עישון של סיגרים טובים, המשך לקיחת כסף מההורים עד גיל מופלג, וכו'.
הסבר כללי אחר, מורכב יותר, מסתמך על ההשערה שהגברים הם זן שסובל מביטחון עצמי נמוך ומחרדת פרידה ונטישה שאינה מתיישנת. בשל כך, רבים מייצרים שכבות ותופעות התנהגותיות רבות ומגוונות שנראות על פני השטח, ובעין בלתי מזויינת (כדברי שייקה אופיר המהולל) - כמשהו עוצמתי, כוחני (לפעמים מניפולטיבי ולפעמים בוגדני) , דעתני ופסקני. למעשה, לאור ההסבר הזה - רבים מהגברים טרודים בלחפש מענה לחששות הקיומיות שלהם, וכדרכן של חיות שאוגרות מזון, הם אוגרים משאבי חום אנושי, מין וסטטוס - שיהוו מפלט לעת צרה.
גרושין בקיבוץ
חברי וגרושתו גרים בקיבוץ בבתים נפרדים והילד נמצא לסירוגין פעם אצלו ופעם אצלה.
אני מבקרת את חברי כשהילד נמצא אצל אימו. כשיוצא לי לראות את הילד, אני משתדלת להתחבב עליו אך כל מה שאני עושה כדי להתקרב אליו לא עוזר. הוא עוזב את הדירה ברגע שאני מגיעה. יש לי הרגשה שאימא שלו ממרידה אותו נגדי. השאלה שלי איך עלי להתנהג ולקחת את הדברים, והאם אתה חושב שיש סיכוי שהילד יקבל אותי פעם למשפחה ושאוכל להישאר לישון ולגור בביתם גם כשהילד נמצא? ( הילד בן 10)
תשובתי
עניין ראשון: הציפיות שלך.
מערכת היחסים שבין המבוגרים המעורבים - היא מורכבת: יש את "הזוג ההסטורי", שזה ההורים שהתגרשו. יש את "הזוג החדש", שזה את והוא. ויש את "הזוג המוזר", שזו את וגרושתו.
והילד צריך לנווט בין כל אלה, בנוסף למערכת היחסים שלו עם הוריו, והוא (רק) בן 10.
אז אל תתבעסי על כך שהילד אינו מגיב כלפייך במהירות שאת מצפה לו.
ועניין שני: האחריות שלך.
מי שצריך לדאוג להתחבבות - זה האב, דהיינו החבר שלך, ולא את. תפקידך הוא להיות חביבה ולאפשר את העניין, אבל לא להיות אחראית לכך.
ועניין שלישי: החששות שלך אודות "המרדה".
היחסים עם האמא, על אף שאינם מתבצעים מילולית ופיזית - מתקיימים. מורכבותם רבה. החל ממה שאת אומרת, דרך מה שאת לא אומרת, וכלה במה שאת עושה ובצורה שאת נראית. לא ניתן לסייע במורכבות הזו ללא הבנה טובה של הניאנסים הדקים שצפים באוויר מדי פעם.
ולכן:
אם מערכת היחסים ביניכם משמעותית ושווה השקעה - טוב יהיה עבורכם לקבל יעוץ מקצועי. סיטואציית הקיבוץ, עקב הקירבה של כל המעורבים, הינה מאד יחודית ושברירית. זה נוח מבחינה כלכלית, ופחות טראומתי לילדים מבחינת הניתוק - אבל יותר מורכב וטעון רגשית וחברתית
תקוע, ורוצה עיצה שלא תעלה כסף
אני נשוי כחודש וחצי. לפני מס´ ימים היא "התפוצצה" ואמרה שזה נגמר
לא ברורות לי עדיין כל הסיבות אבל היא אמרה שהפסיקה להתרגש וכו´ ,ובגלל שלא הייתי יותר מפרגן תומך, מפרגן, וכו'. האם יש עיצה
תשובתי
עצתי הראשונה היא
עזוב את עם ישראל, שייעץ לאחרים, ולא לך. המהלך מסוכן
כל עיצה שתקבל תסתמך על מה שקרה למשה ולמושית או ליוני וליונה (כלשהם), וההשלכה מהם אליכם היא בגדר פנטסיה בלבד, ולכן לא סביר שתקלע לעניינך
עצתי השניה
בחן עד כמה קריטי והרסני מצבך, ולעומת זאת עד כמה זול, או יקר, יעלה לך לתקן אותו, בסבירות גבוהה - אם תסתייע במהלך מקצועי
מנסיוני עם זוגות "טריים" במצבכם, שהגיעו לפיצוץ שכזה, אני מניח שתהליך של אבחון מה שקורה ביניכם יכול לקחת שעתיים שלוש, וגג - עד ארבע. תהליך של הפקת "מפת דרכים" לתיקון הסטיות - זה עוד משהו של כמה שעות ספורות
אז כעת תשקול
תוכל לקחת עיצות מעם ישראל, או להכנס לתהליך מקצועי שיקח ביחד (נטו) יום - יום וחצי עבודה, לאורך כמה שבועות
בעלי לא מגיע לפוטנציאל איתי, ואני פוחדת
אני נשואה כ-10 שנים, ויש לי בעל מקסים ואוהב, שאותו אני מאוד אוהבת
הבעיה היא שהוא רוצה שנקיים יחסי מין לפחות יום כן יום לא. אבל: לא תמיד יש לי כח, או חשק. ואם קורה ש - 4 ימים לא עושים כלום, הו פשוט מתחרפן
זה מאוד מפריע לו, וגם, למען האמת, מאוד מחמיא לי - שבעלי חושק בי כך. אבל מה לעשות, אין לי כח אני עובדת, מטפלת בשני ילדיי המקסימים, ובלילה פשוט לא נותר לי כח לכלום. אני ממש פוחדת לאבד אותו. מה עושים
תשובתי
מיניות אינה צריכה להיות נתפסת אצלך כמס, או כחובה, או כמשהו שחשוב לך כי זה חשוב לבעלך אלא כמשהו שהוא טוב עבורך כמו עבור בעלך. כלל לא סיפרת על האספקט הזה, בכל הדיווח שלך
מיניות גם אינה צריכה להיות מה שמדלל כח, אלא ההפך: מה שמרחיב את חדוות החיים ואת אנרגייתהיום-יום. בעניין הזה אין הבדל בין המינים
יוצא מכאן, וזה למרות שאתם גדולים וטובים באהבתכם, כי סביר להניח שטוב להתבונן אל מכלול מערכת היחסים ביניכם, דהיינו: ידידות, שיתוף פעולה, תיגמולים הדדיים, תמיכה וגיבוי בצרות ה´פרטיות´, וכו וכו בתוך המכלול הזה יש כמובן להכניס את הרכיב החשוב של היחסים המיניים, ושוב לבחון: האם הוא ערוך כיאות. מתבקשת כאן חשיפת הנעשה מחוץ ל… וגם בתוך – חדר המיטות, דהיינו התבוננות אל התנהלות המיניות, באופן דקדקני, כדי לראות ´איך עושים מה´ (יש ספר בשם כזה, מהגורו של פעם, דן בן אמוץ...). ועל זה נאמר: לא להתבונן בקנקן, אלא במה שיש בו
ובמילים אחרות: טוב לגשת ל´בדק בית´ בעניין, באופן מקצועי. מוטב לעשות את זה כעת, כל עוד האהבה מזינה את המהלך, ולא, חלילה, תחושות של אכזבה וכעס
שאלה על אישה יפה
אנחנו בגילאי ה 40, ונשואים כ 12 שנה. כשהתחתנו הרגשתי מאושר מהמראה של אישתי. היא "חתיכה" אמיתית. כעת המצב, ומזה כמה שנים, שאני מרגיש רע עם זה. היא נשארה כזו, ואפילו יפתה. אני גידלתי כרס, ומרגיש ממש מוזר לידה. בטוח שהדברים הללו משפיעים גם עליה, כי לפי תחושתי – היא לא ממש מוטרפת עלי. זה הזיק גם למשיכה ולזיקפה שלי. מה עושים?
תשובה -
תחום סיוע אחד הוא בפן הפסיכולוגי, ששם כדאי למצוא נקודות רבות באישיותך שהן שוות מחיאות כף, ובכך לייצר תחמושת לתחושת הערך שלך. גילאי ה 40 הם ממש מתאימים לחשבון הסטורי שכזה, ואכן, אנשים רבים מתנסים במבט פרופורציוני על עצמם, ומתבוננים במה שהתחילו, מבחינת חייהם הבוגרים, ולאן הצליחו להגיע.
לעניין זה מתכנסים רבים רבים תחת המטרייה של תהליך בוננות פסיכולוגי מקצועי - כי הדברים הטובים לפעמים מתקשים לצוף, ואת הדברים הפחות מחמיאים מתקשים לרוב להפוך לאתגרים ברי השגה. אז הנה החלק הראשון של תשובתי: תתבונן אל עצמך, ובחן עד כמה אתה "איש חייל". תעשה מה שצריך ומה שאפשר כדי שתרגיש טוב עם עצמך, ואז תראה יותר טוב בעיניך, ובעיני זוגתך.
תחום סיוע שני הוא בפן הפיזיולוגי. משיכה קשורה למראה, ויש מה שהמראה מייצר ומשפיע על הדימוי העצמי ותחושת הערך האישית.
והמראה - הרי הוא אינו רק מתת שמיים. הליכה, שחייה, משחק, התעמלות, ואכילה נכונה – משפצים כל פיגורה. אין חוכמות. וגם אין קיצורי דרך, בדמות שינה עטופה בחגורות הרזייה, ויקיצה אל מסלול הדוגמנות.
אלו הן עשיות שצריך להשקיע ולהתמיד בהן, ואפילו לשלם – כי הטבע לא תמיד הטביע את זה בגנים. מדובר בשינוי הרגלי חיים, וכשעניין התפריט בא לסדר היום – מדובר בהרכשת הרגלי תזונה חדשים. גם כאן טוב להסתייע באנשי מקצוע, אם המהפכה אינה באה בקלות.
אז הנה החלק השני של תשובתי:
הדרך לתשוקה עוברת במסלול ההליכה. הזיקפה בוא תבוא כשתסתכל במראה על מה שמחולל בך הכרוב והגזר. יש להניח שאם הנישואין שלכם טובים – אישתך תכפיל ותשלש את הריגוש.
אהבה ומיניות: האם תמיד ביחד
אני ובן זוגי מנהלים מערכת יחסים מדהימה שמעולם לא חוויתי, אך לפני שלושה שבועות חווינו משבר שנמשך עד היום. הגורם למשבר, לטענתו, הוא חוסר פתיחות מילולית. חשוב לי לציין שהפתיחות במישור הרומנטי מדהימה אותנו כל פעם מחדש, דבר ששנינו לא חווינו במערכות יחסים הקודמות . אני רוצה לציין שאנו מכירם מזה 4 שנים, במשהו שהתחיל בתור לקוח וספק [שכרתי אצלו חדר] ולאחר מכן, משנפרדו דרכינו, היינו חברים הכי טובים בעולם ומן הסתם התקשורת שלנו היתה טובה מאוד. לאחר תקופה די ארוכה התחלנו להנות אחד מהשני . רק לפני שמונה חודשים החלטנו שאנחנו לא מוותרים, ומנסים להיות ביחד . אני מתנצלת מראש על ההקדמה הקצת ארוכה. שאלתי היא: איך זוג יכול לתקשר בפתיחות כזאת בסקס ולא בתקשורת המילולית? האם יכול להיות שמשהו באמת לא בסדר בקשר הנ"ל כפי שבן זוגי טוען??? אני בת 27 ובן זוגי 34. והכי חשוב - שאני אוהבת את מי שהוא. אודה לתגובתך
תשובה
מי שרוצה לכרוך ביחד, בכל עת, ואצל כל אחד, את עניין המשיכה הבינאישית עם עניין המשיכה המינית – מנסה לצרף ביחד שני תחומים שאמורים להיות משלימים זה את זה, אבל לא בהכרח
ההשלמה האישיותית ההדדית אינה "מדברת" באותה שפה באותן תחושות כמו ההתאמה המינית
עד כאן, משהו כללי. ולעניינכם שלכם: תבדקי הבדלים עקב פערי גיל, פערי תרבות, פערי מנטליות אודות נושאים כמו שוויון, כסף, מטרות בחיים - וכו´.
אם הכימייה המינית טובה, כדאי לראות את זה כנכס, ולא לוותר. ההתאמה האישיותית הרבה יותר קלה להסתגלות ולעיצוב מאשר ההתאמה המינית. יעוץ זוגי הוא התהליך המומלץ לשם כך.
אני קנאי
אני נשוי 15 שנה לאשה נאה ומהממת אבל אני מאד מקנא לה. כל יציאה שלה מהבית פשוט מטריפה אותי ואני רק חושב מה היא עושה, עם מי היא מדברת, על מי היא מסתכלת - ואולי? יש לה מישהו… קשה לי לחיות במתח ובחרדה הזו, ולפעמים אני אומר לעצמיף לעזעזל, עדיף להתגרש ולא לחיות כך. אני אוהב אותה אבל גם פוחד ממנה. מה עושים?
תשובתי
יש קינאה שהיא סממן אישיותי כוחני, וכנראה לא בזה מדובר, בהתאם לפרשנות שלי על פנייתך.
ויש קינאה שמבצבצת ומכרסמת יותר ויותר, ומערערת את התחושות כלפי בן/ת הזוג - שמקורה, בדרך כלל, בעירעור התחושות כלפי ה´עצמי´ שלנו.
לפעמים מדובר בהערכה העצמית על רמת הצלחה עסקית-מקצועית שנפגמת, לפעמים בדימוי הגוף שלנו שהולך ומתערער - ככל שהכרס הולכת ומשתפלת כלפי מטה, ולפעמים: ירידה בהערכת טיב החברות / האינטימיות / המיניות עם בן/ת הזוג - עקב שחיקה.
טוב תעשה אם תפרוס את תחושותיך בקול, בפני זוגתך. זוהי פעולת החיסון והתיקון העצמית, שטובה מכל. פעמים רבות במידה ולא מסתייע - ראוי לפנות לתהליך הוועצות פסיכולוגי מקצועי.
חשש מדיבור עם בעלי, וחשש מ ´לא´ לגבי דיבור עם פסיכולוג
אני מעונינת לשפר את מערכת היחסים עם בעלי, אבל חוששת לאמר לו את זה, כי קשה לי להביע את עצמי מולו
אני רוצה ללכת ליעוץ, אך חוששת ממה שבעלי יחשוב, כי כבר בעבר טען שליעוץ הולכים רק לפני גירושים, ושאם יש בעיה אז תמיד אפשר לדבר ולפתור יחד דברים. איך אני מתמודדת מולו?
תשובתי
אכן - יש צורך בקבלת החלטות הדדית, בכל דבר, כולל כמובן באשר לדרכי פתרון בעיות זוגיות, והוצאת כספים למען השבחת הזוגיות.
אבל...!
הפנייה שלך מתארת מצב שבו ה´לא´ של בעלך מהווה משהו עוצר ובולם את ה´אני´ שלך. כאן מדובר בבדיקת מה שלדעתך חיוני לך ולזוגיות שלך, ולכן אני מאמין כי נוצר כאן מצב זוגי שבו סביר לקבל שהפעילות שלך תהיה עצמאית – למען הזוגיות הזו. החלטה עצמאית מצידך של הוצאת סכום של 4-5 מפגשים עם פסיכולוג (שיספיקו לשלב הראשוני, שאותו אסביר בהמשך) - מהווה לדעתי חלק מתוך מרווח ההחלטות האישיות, שבתוך המרחב הזוגי ההגון וההוגן.
מטרת המפגשים האישיים שלך תהיה חיזוק יכולת ההבעה שלך מול בעלך. מדובר בכמה מפגשים שאת תהיי בהם הלקוח, ולא שניכם. במהלכם יש לבחון את כוחותייך והחוזקות שלך. ההשפעה הצפויה של המפגשים הללו תהיה על יכולתך להתחיל בדיבור שוויוני עם בעלך. סביר להניח כי זה לכשעצמו ישפיע על בעלך בכיוון של פתיחות כלפי תהליך יעוצי מקצועי.
ובמילים אחרות: תתחילי להוביל תהליך. תפסיקי להיות רק מובלת. קחי החלטה אישית על התחלה שהיא בהחלט סבירה. יש דברים קטנים שמתניעים תהליך. תזכרי שרק שינוי קטן מבדיל בין המילה ´מובלת´ למילה נובלת´ - וקבלי כח לפעול.
למה אני מחפש בחוץ
יש לי חברה כבר 6 שנים. האהבה בינינו רבה, ויש בינינו המון הערכה אחד כלפי השני. למרות זאת, כל השנים, ולאחרונה יותר ויותר, אני מסתובב בצ´אטים, במטרה אחת ברורה - למצוא מישהי שתסכים להפגש רק לפעם אחת, ליחסים מיניים, וזהו. סקס נטו. אינני מבין: מאיפה מגיע הדחף לזה? יחסי המין שלי עם החברה שלי נפלאים.
תשובה
תשובהמענה ראשון, מתייחס לתחושה שלך סביב הקשר המתמשך שלכם. אתה מדבר על הרבה שנים טובות, אוכן הנך עסוק בלמצוא את מי שתסכים לקבל אותך ואת המיניות שלך ללא עוררין, ומייד. בהחלט יתכן שמה שהגדרת כחברות טובה ומספקת – אינה בדיוק מה שהנך חש. ואם זה אכן כך – הרי הגיע הזמן לסיים את הקשר.
מענה שני מתייחס אליך, ולא אל הזוגיות שלכם:
יש כאלו שמתקשים ביצירת קשרים, וזה כנראה לא אתה. ויש כאלו, כנראה כמוך, שאינם בטוחים ביכולתם להשאר מושך ורצוי, דהיינו: מתקשים בשמירת קשרים בשל בטחון עצמי ירוד.
ואם לא כאן קבור הכלב, אז לך לראי, ושוב תתבונן בעצמך, בעקבות המענה השלישי:
יתכן ויש לך את תכונת הפרפר, שמסבירה לפעמים את התמשכות יחסי החברות לדורי דורות – רק כדי לא להתחתן. גם עניין זה מוצא את עצמו קשור לא רע לנפתולי האישיות הלא בטוחה בעצמה, שאינה יכולה להתחייב, ומחפשת כל הזמן חיזוקים חיצוניים, או ביטויים בוטים של שליטה וכיבוש.
תשובתי למצב כזה היא שלהיות פרפר ולהנות מהצוף זה אמנם נראה מעניין, מרתק ומתגמל – אבל מחקרים מלמדים אותנו שחרקים שעפים כל הזמן מאחת לאחת, נהיים עייפים, ומזדקנים מהר.
הסיכום של שלושת ההסברים להתנהגותך: מומלץ שתבחן עם איש מקצוע את שאלת "מי אני, ולאן אני הולך".
האם גברים אמינים? אני כן. והחבר שלי…???
אני בחורה בת 25 שיש לי חבר כבר חצי שנה...הכרנו דרך האינטרנט הוא בחור מקסים ומפנק ואנחנו מאוהבים ואוהבים
הבעיה: בזמן שהתחלנו לצאת והקשר כבר זרם והוא מהר לפתוח את ליבו ופיזר הצהרות על אהבתו עליי, והייתי פתוחה איתו עד הסוף בנוגע להרגשתי לזוגיות ובכלל - גיליתי שהוא פלירטט עם בחורות, באתר שבו הכרנו
היה משבר מאוד חמור, והיום אנחנו חיים יחדיו... הוא השתנה, והוא אוהב אותי מאוד ואני אותו. ובכל זאת אני חשדנית כלפיו היום, ובודקת אותו ואת הטלפון שלו.... ואני חוששת על העתיד איתו: האם הוא יכול לשקר לי שוב ?
תשובתי
אתחיל במשהו כללי לגמרי, מהחיים: קחי בחשבון שדבר זהה יכול להתפרש ע"י האחד כטוב, וע"י השני כרע
ולדוגמה: בואי ונניח שיש מי שהציעו לו עבודה, וסיכמו איתו - ולמרות זאת, המשיך והלך לראיונות.
מה ניתן לאמר עליו?
אפשר לאמר עליו שהוא זהיר ופיקח, ועד שלא יתחיל ממש - לא יקח צ´אנס לתקלות, ולכן טוב שיחפש משהו אלטרנטיבי. ואפשר לאמר עליו, שזו התנהגות לא עניינית, שמטרידה את מקומות העבודה האחרים, ויתכן גם שמעידה שהבנאדם לא מאמין לשום דבר, ושקשה לו להתחייב.
אז כעת נחזור אלייך ואל החבר שלך: הרי בהחלט יתכן שבתחילה הוא היה זהיר ולכן חיפש אלטרנטיבות! מדברייך עולה שכאשר הוא החל לחוש בביטחון איתך - נעשה לאדם אוהב.
ולכן לא נותר לי להציע אלא את המעבר מההתבוננות בחבר שלך, להתבוננות אלייך.
קחי את עצמך מול הראי, ותשאלי: למה זה בכלל עולה וצץ אצלך?
ואם לא תקבלי תשובות טובות - אולי טוב לשוחח שוב עם החבר על כך. ואם התעלומה לא תעלם - מוטב להמשיך את החיפוש בחדר הפסיכולוג. השורה הסופית שלי היא לגבי מה שלא כדאי: לא כדאי להמשיך בזוגיות שדומה למצבי שוטרים וגנבים.
הוא מקסים, אבל אינני נמשכת…
אני אמא לילדים מקסימים שאותם אני אוהבת עד לב השמיים. יש לי בעל מקסים שאוהב ותומך ועוזר ומנסה לדרבן אותי כל הזמן להגיע לפסגות חדשות. אך יש לי בעיה מאוד קשה: אני מאוד אוהבת את בעלי בתור בן אדם, שכן הוא אוהב, אכפתי ובעל תכונות טובות למכביר, אבל: אני לא חושקת בו! אין לי משיכה אליו.
אני בחורה שמרנית ומסורתית (דתית) לכן אני לא מעלה בדעתי בכלל את אפשרות הגירושין, ולעולם לא אעשה זאת . האם ישנה דרך שתגרום לי לעורר את התשוקה? אני מוכנה אפילו לנסות משקאות מעוררים. אני מאוד רוחנית (בעלי מאוד חומרי), ולכן מאוד חסר לי העניין של להיות מאוהבת עד מעל הראש בבן זוגי.
תשובתי:
ראשית, כמה מילים על המקור הפסיכו-חברתי שמייצר את תחושת המשיכה והעוררות המינית. אכן, היא תלויה וניזונה מתחושת אהבה ארוטית, ולכן נאמר כבר מימים ימימה שהסקס בא מהאזור שבין שתי העיניים, ולא בין שני הרגליים. העוררות של תחושת האהבה הארוטית היא, לכשעצמה, מעשה שאפשר ליצור אותו בצורה יזומה (וכבר נאמר בכתובים:…לעורר את האהבה עד שתחפץ…) באמצעות שילוב של גורמי משיכה פסיכולוגיים (שיר השירים הוא המקור האולטימטיבי) עם גורמי עוררות חושיים. יש באתר שלי כמה כתובים על העניין, והסיומת שלהם היא אודות שוקולד וגלידת וניל. הקליקו כמה מילים מתאימות במנגנון חיפוש המילים,
www.dr-yosi.com . לסיכום סעיף זה: טוב תעשו שניכם ביחד, או כל אחד מכם לחוד – אם תקדישו את המאמץ המתאים ליצירתה של האווירה שמעוררת את האהבה.
וכעת, כמה מילים על המקור הביאולוגי של העוררות המינית, שאותו ניתן לברר בשיחה פשוטה, שממש אין להתבייש ולדחות אותה, שיש לעשות - עם רופא המשפחה. תתענייני במצב ההורמונים שלך. יש גיל, ויש תרגיל – ואת זה עושים לנו ההורמונים.
ומילות הסיום לשאלתך, קשורות במה שהפסיכולוגים קוראים ´קוגניציה´, שזה מה שאת מייצרת כתפיסת עולם וכדפוס התייחסות. האם הסקס קשור במוחך לתחום ההנאה המותרת והרצויה, ולא הבזויה והמאולצת? האם האפשרות להנות מההנאה הזו הוא משהו שהאלוהים נתן כמתנה גם לך, ולא רק לגבר שלידך? האם טוב או לא לקנא באחרים על ההנאה הזו ולפנטז את מה שהם חווים? לסדרת השאלות הללו יש תכונה מעניינת: היא מוליכה הרבה אנשים אחורה לתקופת הילדות, וגם קדימה - לחדרו של הפסיכולוג. ומוטב לך: שעה אחת קודם…
האם הוא יצא מאיפוס? ואולי דווקא היא?
היום בעלי איכזב אותי, שוב... הוא לקח את בתי הגדולה לבית ספר, כיתה א´. הוא היה צריך להגיע בשמונה למקום מסוים, אז בשבע וחצי כשהבית ספר ריק ורק השומר נמצא, הוא השאיר אותה לבד! בתי סיפרה לי שהיא פחדה, וכמעט בכתה, והכתה היתה סגורה...אני כ"כ מתוסכלת, אני לא יכולה לסמוך עליו!!
פעם אחת הוא "איבד" את הבת הקטנה, ולמזלנו איש טוב החזיר אותה הביתה.
זה היה יכול להיגמר אחרת. איך ממשיכים עם ההרגשה שאני לא יכולה לסמוך עליו עם הבנות שלנו?
תשובתי:
בסיפור המצמרר על הבת שהלכה לאיבוד, יש משהו תמוה. הפניה שלך מסתיימת באמירתך, שאינך יכולה לסמוך עליו עם הבנות. ומה לגבי שאר תחומי החיים?
יש להניח כי המעט שסיפרת מסתיר קרחון גדול למדי, שיהיה לכם קשה למוסס אותו ללא סיוע מקצועי, והכיוונים שאציע להלן יכולים להבהיר את תחושתי כי עליכם לקחת את ההתרחשויות הללו במלא הרצינות והזהירות, ולהתיחס אליהם כנורות אזהרה שמחייבות טיפול ותיקון.
השערה אחת אכן יכולה ´להתלבש´ על בעלך, וזו תהיה אודות פיזור הנפש שלו, חוסר בשלותו, וכו´. ואם אכן נלך עםה הלאה, נצטרך לצרף אותך לחיפוש פשר העניין, ולשאול: הרי אלו הן תכונות בסיסיות שניכרות לא רק היום. אז כיצד לא הבחנת בכך? ואם כן, מה בכל זאת משך אותך לנישואין? והאם התעייפת מהתפקיד של ה´מושיע´ שאחזת בו לאורך השנים?
הגישה הזו תוביל, מן הסתם, לתהליך של שינוי התפקידים במשפחתכם.
השערה אחרת תצריך להתבונן בך: מה מידת הביטחון שאת נוסכת בבעלך? מה מידת החרדה שאת שרויה בהל, וללא קשר לבנות? והאם הארועים שקרו יכולים להתפרש אחרת, דהיינו: שבעלך מתפקד סביר בעיניו, אבל לא בעינייך, כי מידת רגישותך גבוהה מאד משלו?
והגישה הזו תוביל לתהליך של יצירת קירבה ואיזון ביניכם: בתפיסות העולם, בתקשורת, ביכולת להתחלק ברגשות ובתחושות, ובתמיכה ההדדית.
נשק יום הדין
אני בת 38,אמא לשלושה ילדים מקסימים. הבעיה שלי היא בקשר שלי עם בעלי.
עוד מתחילת הנישואין משפחתו מאוד קרה אליי ואל הילדים. במשך השנים היו מריבות פה ושם, כאשר כולן קשורות למשפחתו. ברגע שמתחיל וויכוח ביני ובינו, תמיד הוא מקלל אותי ומעליב אותי ואח"כ הוא מתנצל ואומר שאלו הם הוריו ואין מה לעשות. קשה לי להשלים עם זה שהגבר שאמור להיות הכי קרוב אליי פגע בי בצורה קשה כל כך. מה עושים? האם להתגרש?
תשובתי:טוב לפעמים ללכת למה שנקרא: "תפיסת עולם" בלשון הציבור, או ´סכימות של קוגניציה חברתית´ בלשון הפסיכולוגית.
האפשרות לקלל את בת הזוג, והעמדת הזיקה להורים במעמד שמאפיל על הזיקה הזוגית - הינה התנהגות שמתאפשרת עקב תפיסת עולם שמצדיקה זאת.
בעלך אינו אדם רע, יש להניח, אלא "בסך הכל בנאדם", שפועל עפ"י כללי ´כן´ ו´לא´ שקיבלו את עיצובם מימים ימימה. במערכת תרבותית-חברתית-משפחתית ששם האב הוא הדמות הדומיננטית לאורך כל שנות בניו, ו "בית ההורים" הוא המקום החשוב בהיררכיה המשפחתית - בהחלט סביר למצוא נשים שהגיעו לשם עקב נישואיהן, שמרגישות נדחקות ומקופחות.
אם תפיסת המצב שפרסתי נראה לך כמשהו שמייצג את הסיטואציה הכללית של חייך, יש לי ספק גדול אם הדרך לתקן את המשברים שביניכם תעזר באמצעות תקשורת הדדית, כי היא הרי מעוגנת בתפיסת עולם שאינה מאפשרת לתת לך מקום של כבוד ושותפות.
יש להניח כי מה שנדרש כאן זהו שינוי תפיסת העולם של בעלך. מדובר על מהלך מאד דרסטי, שפרושו: להסתייע ב´נשק יום הדין´ – דהיינו משהו שממש אינו קונבנציונלי. ומכיוון שאצלכם לריב זה כן שגרתי, הרי מומלץ לך לנקוט במשהו מהפכני ממש: שתיקה עזה, והתנהגות עצמאית, שאינה מתחשבת ברצונותיו בתחום הבעייתי של הקשרים עם משפחת הוריו. תשתמשי בכוחה של הדממה, ובעוצמה של ´שביתת שבת´ – עד שיפנה אליך מתוך הערכת עמדת הכוח שלך.
אני מעלה כאן את האפשרות לנקוט במהלך מורכב מבחינת הסיכוי להצלחה מול הסיכון של הסלמת היחסים, שבוודאי שמצריך הכרות טובה עם בעלך ולו גם אם יעשה רק דרכך. ולכן, להגברת הסיכוי להצלחה של שניכם - מאד מומלץ שתסתייעי במהלך שכזה בגיבוי של יעוץ מקצועי.
לעבור מחיי זוג למשפחה
אני באמצע החודש התשיעי, בעלי עובד בעבודה תובענית, ויש לי תחושה שהוא נמצא במידת מה בצד, ולא בתוך החוויה. לאורך החודשים האחרונים הוא לא מתייחס לבטן, והמיניות הופסקה ביזמתו לפני כמה חודשים מהחשש שלו שזה יפגע בהריון. אנו נשואים 9 שנים וזהו הריון ראשון.
תשובתי:
הריון ראשון לאחר זמן נישואין ארוך יחסית יכול לנבוע מהרבה סיבות, אבל בתוכן יש את היותר אופיינית, והיא עניין הזוגיות הלא בטוחה, ועניין ההתמקדות באבטחת המיניות המתאימה - אצל הגבר.
צריך לפקוח עיין כדי שההתכנסות האגוצנטרית לאורך הנישואין לא תתבטא בריחוק של ממש לאחר הלידה (והיו דברים/גברים רבים כאלו). עבודה פסיכולוגית יכולה בוודאות גבוהה לברר למה ומדוע הגיע דפוס זוגיות שכזה לעולם, אלא שכעת זהו הזמן הלא מתאים, וצריך לעשות משהו קצר מועד שיפסיק את הנטייה ההרסנית הזו.
ולכן עצתי: למרות מצבך ותחושתך הקשה, תהיי זו את שמייצרת סיכוי לשינוי! במהלך היום תתענייני את בו (טלפונים יזומים שלך, במקום המתנה לשלו...), ובמהלך הלילה תגיעי לכל הוואריאציות שבהן תוכלי לעורר ולהביא את בעלך לפעילות מינית. תזכרי שהדרך משם לכאן זהה לאורכה של הדרך מכאן לשם. מי שיותר חזק, או נבון - הוא שצריך לעשות את המהלך הראשון. הפנייה שלך מעידה שיש לך את התבונה ואת הרגישות - אז שיהיה לך גם הכוח והשכל.
נמשך למבוגרות?!
לרוב אני נמשך לנשים מבוגרות ממני. אני בן 38 ואני נמשך לנשים בגיל 50 . אשמח לדעת מדוע.
תשובה -
כיוון אחד להאיר על ההתנהגות הזו, היא באמצעות בדיקת הקשרים שלך עם "דמויות אב/אם".
זהו הכיוון של הפסיכולוגיה הקלינית, ויתכן והבנת הקשרים הקדומים הללו תאפשר לך את הפרשנות שאתה מחפש.
כיוון אחר הוא בגישת הפסיכולוגיה החברתית:
התנהגות מינית היא אחת משלל ההתנהגויות האחרות שלנו, ויש בה כמובן התייחסות לאספקט ספציפי, אבל יש בה גם משהו כללי, שמופיע בהתנהגויות אחרות.
ולכן ראוי לשאול:
האם אתה במצבי ספק, ונוטה לבחור בדרך היותר פשוטה לפתרון בעיות לא רק בתחום שהעלית?
והאם יש לך "רעש" מטריד בתחום בטחון עצמי, דימוי גוף, והערכה עצמית?
האם דברים אלו משפיעים אצלך על מגוון רחב של מצבים (תעסוקה, יחסי הורים ומשפחה, חברים, הגשמת מטרות אישיות)?
ההשערה שלי מניחה שהתלבטות המקורית שלך בנושא החיזור - מהווה את המקום הכואב הקשה יותר, וזהו מעין פתח שבו אתה מנסה להציץ, וגם לשנות, את המציאות הזו.
וההשערה אומרת, באופן פרקטי, שהקושי שלך לחזר אחר נשים בגילאים שלך, מביא אותך לפתח קשרים עם נשים שנוחות יותר לפניותיך.
במידה והשערתי הביאה אותך למשהו שרלוונטי לגביך - טוב תעשה אם תפנה למהלך שינוי, באמצעות כלי עבודה פסיכולוגיים.
ניתן בהחלט להוסיף על התהליך האישי את התהליכים הסדנאיים, שבמידה ומתנהלים ע"י איש מקצוע - מעלים את הסבירות שתהליכי השינוי אכן יקרו. עיין באתר, בראשי פרקים של סדנאות שרלוונטיות לעניינך ושאני מפעיל החל מהשבוע הקרוב: (הכחדת חדרת חברתיות, הסדרת יחסים בינאישיים, איתור אזורי תעסוקה וקריירה מתאימים, נושאי קשר ויצר אצל פנויים/ות) .
הבחור מאתר ההכרויות
לאחר הרבה שכנועים, וגם חששות - הכרתי בחור דרך אחד מאתרי ההכרויות באינטרנט. במשך כשבוע נפגשנו מס´ פעמים והיה מאוד נחמד, הדדי, זורם - מצד שנינו. לא יודעת מדוע, אבל היתה לי הרגשה שהוא עדיין מצ´וטט באתר שבו הכרנו.
בדקתי את העניין והוא התגלה כנכון.
אני בחורה שמבינה עניין, אבל זה מאוד פגע בי. היה ממש מאכזב לדעת שאחרי כל פגישה איתי, הוא מגיע הביתה ונכנס לאתר. החלטתי לנתק איתו את הקשר.
האם פעלתי נכון? מה ניתן לעשות במקרה כזה?
תשובה
את תוהה על מעשיו, ואכן יתכן שהוא "לא לעניין". זו, לדעתי, לא הבעיה המרכזית שעולה מפנייתך, כי הרי לא כל ההכרויות ההתחלתיות נמשכות עד לחתונה…
יש לי שתי אמירות:
האחת, קשורה להתיחסות שלך לזירה האינטרנטית, כי הרי ציינת במפורש שהכרתם שם, ואני מניח כי לא סתם ציינת זאת. האם, אכן, אני שומע בין השורות שלך איזו שהיא ציפייה למצוא במיקום שכזה גברים שהנם מלכתחילה פחות "ראויים"?
במידה וכך היא תחושתך, הרי טוב להציע לך להתבונן אל אתרי האינטרנט כאל מרחב אנושי רגיל שברגילים, אשר הוא רחב הרבה יותר מזירות אחרות שבהן אפשר להכיר. אין שם יותר סיכוי לאנשים טובים, או פחות סיכוי - לעומת מועדון הספורט, ההרצאות או הקפיטריה באוניברסיטה, ומקום העבודה. יש שם יותר אנשים. נקודה. אין לך מה לבוא אליו מראש בהבט חשדני, רק כיוון שההכרות נעשתה בצורה אינטרנטית.
ואמירה שניה שלי, היא על האופן בו השתמשת באנרגיות ובתובנות שלך: במקום להיות מושכת ומרתקת, שובה לב וממלאת כל פינה בנשמה, ובמקום לתהות על מה שאת חווה ממנו ומה קורה לך כשאת איתו בזמנים שנפגשתם - היית עסוקה בהתבוננות במה שהוא עושה בשעות שהוא אינו איתך. את מצפה להתאהבות טוטלית, אבל בעצמך אינה מייצרת את הריגוש הזה – כי את חשדנית, ועסוקה בשמירה!
הפסיכולוגיה יודעת לספר על הציפייה שמגשימה את עצמה. אם תרצי לגלות נקודות תורפה – תמיד תוכלי. ציפיה אחרת היא להיות יותר מושכת ויותר רלוונטית, ולנסות לממש מה שאפשר להציע לפרטנר, כדי שאת תהיי טובה ומרתקת יותר – לעומת מה שהוא פוגש במקומות אחרים. יתכן והדואט הזה היה יכול להתפתח אחרת.
לא על הסקס לבדו...
אני נשוי זה 7 שנים, בנאמנות מוחלטת. הסקס בתדירות טובה, אבל: כל פעם שאני מתקרב לאישתי לנשק אותה, היא נמנעת. ואם כן - אז ללא לשון, ואם עם לשון, אזי אני מרגיש שזה מאולץ. וגם אם מתנשקים, אזי תמיד (ממש תמיד) אני מרגיש שזה לא נוח לה וזה תמיד קצר, בין 10-15 שניות בממוצע. דיברנו על זה, והיא נפגעה מאוד. אני ממש מתוסכל, וחסר אונים.
תשובה
אכן, אפשר לראות גבר עצוב בין ובתוך המילים.
רובם יענו לשאלתך, כנראה באופן הסטראוטיפי, שיניח הקבלה בין נישוקים ואהבה. מכיוון שההמון אינו טיפש, בוא ונניח שזו אפשרות, וכדאי שתתמידו בשיחה על כך, ואם צריך – מוטב לפרק את החבילה, בטרם תפרק טוטלית אותך.
ואני מוסיף עוד מושג, וזה האינטימיות שאתם מייצרים. אינטימיות אינה אהבה, אלא יכולת לקירבה ונעימות פיזית להיות בתוכה. הסתייגות מנישוקים אכן יכולה להיות הביטוי להעדר אהבה, או / גם לקושי ביצירת אינטימיות ושהות בה. יש מצבים של נישואין, שבהם הטוטליות של הקירבה עדיין איננה, או כבר לא - קיימת. טוב לשוחח על כך בפתיחות, ואם צריך - אז להתחיל בתהליך מקצועי של העשרת הזוגיות, כדי לא להביאה למיתת נשיקה...
ויש עוד משהו בעניין הנישוקים:
לחלק מאיתנו הרוק עושה לו משהו חישתי לא טוב, וזה חלק מגינוני ילדות אולי, ואולי משהו מתוך המגוון האישיותי הלא גמיש, שלפעמים מתקרא פרפקציוניזם.
אם יש לאשתך כמה התנהגויות ´מוגזמות´ סביב נושאי ניקיון למיניהם, הרי שהמצב קשור יותר לחותנת מאשר לחתונה..., דהיינו: מדובר יותר בה ובאישיותה, ובחוויות הילדות שלה - מאשר בזוגיות שלכם. יש תהליכים סדנאיים של אימון בחישה ומגע אינטימי, וטוב לנסות את הערוץ הזה, בטרם תדרכו על סף מפתנו של הפסיכולוג.
על בגידות ונטיה לבוגדנות
היה לי חבר שבגד מספר רב של פעמים בחברתו הקודמת. גיליתי שהבן אדם שאני יוצאת איתו לא השתנה, והמחשבה שיש סיכוי שהוא יבגוד גם בי, מאד מקשה עלי. מה עושים עם גברים בוגדניים?
תשובה
הצעתי לך שתבחני את עצמך: האמונות שלך בדבר זוגיות, גברים, ומערכת יחסים. טוב יהיה להעריך את מידת החוסן שלך להיות אדם עצמאי, תורם ומעניק - ללא קשר והתחשבות מה קורה אצל אחרים.
נכון שיש גברים הורסים ולא ענייניים, אבל ככה זה גם כשמדובר בנשים. כולנו בני אדם.
הקושי שלך להמשיך ולהיות לצידו של מישהו שאינו אמין עבורך - גדול, וכך הכאב. לא סביר שתרפאי, תתחסני ותהיי עם חכמת חיים שונה במהותה מקבלת עיצה כזו או אחרת, ממני או מגולש זה או אחר.
עניין האמון, או האי-אמון שאת חשה בו, מייצר הרבה מצבי לחץ, תסכול, והרס עצמי. טוב יהיה עבורך להעביר אנרגיות לכיוון הוועצות פסיכולוגית מקצועית של ממש, כדי להחלץ ממלכוד של חיים במצב מתמשך של חשש מבוגדנות. ישנו פתגם שאומר שהציפיות מגשימות את עצמן, ולכן טוב עבורך לבחון אותן, בטרם מלאכת ההרס תתחיל.
על אושר ועושר
אני אלמנה טריה (יחסית), בת 32 , לאחר 5 שנות נישואין של קסם בלתי פוסק.
לאחרונה התחלתי לצאת מחדש ולהכיר גברים חדשים. אני יודעת שלא אמצא קשר כמו זה שהיה לי אולם אני עדיין שואפת לזוגיות טובה ומספקת.
לפני כחודש התחיל איתי גבר עשיר מאוד ובעל נכסים רבים. אני מודה שאלמלא כספו הרב לא הייתי רואה בו את גבר חלומותי אולם היחסים הטובים וחיי העושר נטולי הדאגות ומרובי האפשרויות קוסמים לי. כיצד מחליטים?
תשובה
אלמנות בכלל, ובגיל צעיר בפרט, הנה טראומה. פגיעות פוסט-טראומה יכולות לכלול אובדן יכולת שיפוט, צמצום ערך העצמי, העדר עושר חישתי ורגשי, ותחושת חרדה כללית מהבלתי נודע שניחת על החיים.
יתכן שאחת מהתופעות שקורות אצלך היא ההטייה לכיוון חיים "בטוחים", שתאזן את הטלטלה הרגשית שעברת.
טוב לקבל סיוע מקצועי במצבי פוסט-טראומה. לא טוב להכנס לזירה נפשית שמצריכה כוחות, גיוון התנהגותי, אינטימיות, וכו´ - ללא הכנה נאותה. תהליכי חיזור הנם בהחלט סוג של התרחשות נפשית שכזו.
מצבי חיזור גורלי במקומות עבודה -
אני אשה בשנות החמישים לחיי, נשואה שנים רבות וטובות. מעולם לא בגדתי ולא חשבתי לבגוד בבעלי.
אני עובדת בחברה גדולה בה מועסקים נשים וגברים רבים. למרות גילי, אני עדיין נחשבת אשה יפה ומושכת ורגילה לחיזורים מבני המין השני. מטבעי אני גם מאד לבבית ואמפטית ונחמדה לכולם גברים ונשים כאחד. מה שקורה הוא שזה לי המקרה השלישי בעבודה שעניני ה"סמול טוק" עם הגברים ירדו מהפסים כאשר הם הציעו לי (כמובן לא יחד, אלא כל אחד בזמן אחר) להעמיק את הקשר איתם ולהפגש ואם ניתן להמשיך את הקשר לרומנטי. כמובן שסרבתי בעדינות רבה תוך נסיון לא לפגוע בהם אלא להבהיר שאני אשה נשואה ובשבילי חיי הנישואין הם ערך. מה שקרה הוא שלאחר מכן, היחסים איתם הפכו להיות עוינים. הם מצידם הפגינו כעס רב ותרעומת כלפי ויחסי החברות הלבביים שהיו בעבודה נפסקו. איפה אני לא בסדר?
תשובה
ענייני פלירטוט בעבודה הנם מורכבים ביותר. מצד אחד - כולנו בני אדם, והתנהגויות משיכה, פיתוי, ונסיון לבניית קשרים חדשים, וכו´ - נמצאות ברפרטואר שלנו. מצד שני, גלישה מעבר להתעניינות הדדית הנה אסורה, אלא אם כן מותרת ע"י הפרטנר...
לשאלתך בדבר המשך היותך נאה וחמימה:
הצעתי היא שאל תלבשי שק, ואל תזעימי פנייך.
תהני מהתכונות החיוביות שניתנו לך, ותהני את סביבתך החברתית. כן ירבו.
אלא שתהי ערנית לגבולות, ותשתמשי כראוי בשפת התקשורת המילולית בשילוב ובהלימה עם שפת התקשורת הלא מילולית שלך, כשאת אומרת: "עד כאן", "לא תודה", או: "תודה, אבל ממש לא" - עם סימן קריאה בשתי השפות .
גברים הנם זכרים שמתקשים להפסיד, והזעמת הפנים אצלם יכולה לנבוע מכך שהיתה אצלם תחושה שיש משהו הדדי ברצון שלהם לייצר את הקשר הרומנטי, והעניין הוחמץ.
התחושה הזו, לפעמים, היא תוצר מעשה הטעות, או אי הידיעה, של מי שמעורבת בפרשה.
לא כדאי שתקחי אחריות, כי הרי הם ילדים גדולים, ופרשנותם אינה באחריותך. אלא - שתעשי בית ספר, בדמות הפקת לקחים על השימוש שלך ברפרטואר התקשורת שלך.
סקס, שליטה, ומצבי לחץ
קנינו דירה ואנחנו מחכים שבנייתה תסתיים , בינתיים אנחנו גרים אצל הורי וזה נכון לעוד כחצי שנה. גם כאשר גרנו לחוד בעלי הראה פחות ופחות עניין ביחסים אינטימיים ביננו ומאז שעברנו להורי העניין פחת לחלוטין. עוברים חודשים ואין שום פעילות מינית, וזאת למרות שדירת הורי גדולה ויש לנו שני חדרים בשביל עצמנו ונוחיות+ אמבטיה . ניסיתי אין ספור פעמים לדבר עם בעלי כי אני מאמינה בשיחה בין אנשים בכדי לפתור בעיות, אולם בעלי טוען כי אין לו הרגשת פרטיות בבית של הורי והוא אינו מסוגל להיות איתי לבד כאשר הם באותה דירה איתו. להיות אישה יפה ונחשקת ולסבול קור כזה! אנא ייעץ לי מה לעשות?
תשובה
פעמים רבות הגברים צריכים את תחושת השליטה, כדי שירגישו טוב בכלל, וחלק מהעניין - זו הפעילות המינית.
הרעיונות שאציע כאן הנם בכיוון של נושא השליטה.
תחום אחד הוא מסכת היחסים הפנימית בחייכם. יתכן והמגורים אצל הורייך הנם רק חלק מחוסר השליטה שבחייו. לפעמים היופי של האשה, שאמור למלא גאווה את הבעל – הוא שמאיים, בשל תחושות חרדה מנטישה או חוסר יכולת לחוש שווה. יתכן שמערכת היחסים ביניכם בשנים שלאחר הנישואין, ובעיקר לאחר הלידה – הביאה את בעלך לתחושה הזו.
אם מה שהעליתי כאן מצלצל ומהדהד אצלך כמשהו שסביר ללכת איתו הלאה, הרי שתוכלי להתחיל בשיחה, ולראות האם זה גם משהו שקיים אצלו. במידה וכן, מומלץ לפתוח בתהליך ייעוצי מקצועי – כי הריחוק של בעלך הוא תגובת נגד חריפה למכלול שלם של התייחסות ותקשורת שמאיימים עליו.
תחום אחר של "שליטה" קשור במיקום של בעלך בעולם התעסוקתי. לפעמים התופעה של ריחוק וניתוק רגשי ומיני הוא תוצר המצב הכלכלי והתעסוקתי שבו אתם נתונים, שמצריך כבר בתחילת הנישואין תהליכי צמצום והתפשרות. לפעמים הגברים מרגישים מאד נחותים וחסרי ערך מחוסר יכולתם להיות מפרנסים מוצלחים. במידה ויש משהו בכיוון הזה, הרי שטוב אם תתחילי מסכת יחסים "חדשה" עם מינון גבוה של פירגון ותמיכה בבעלך.
שאלה על היסוס בבחירת בן/ת זוג
אנחנו זוג כבר למעלה משנתיים, וגרים יחד כבר חצי שנה (ואף יותר).
בתקופה האחרונה החל לעלות נושא הנישואין ביתר שאת בין שנינו.
אני מלאת חששות ולא שלמה. ,יש קטעים שאני לא מבינה אותו וחוששת ש"עם זה אני אתקע לכל החיים" . יש לי תחושה כי אם עכשיו הייתי "יוצאת לשוק", הייתי בוחרת סוג טיפוס שונה לחלוטין.
תשובה -
לא אוכל להחליף אותך בנקודה הסופית של ההחלטה, דהיינו לאמר במקומך: "זה היסוס טבעי, ותתגברי", או: "זה מסוג ההיסוס שאין לדלג עליו"…
עזרתי תהיה בהצעה, שתקראי משהו שכתבתי על תהליך קבלת החלטות בהקשר של בחירת בן/ת זוג. הקליקי במנגנון החיפוש (מצד שמאל למעלה) את המילה "בחירה", ותגיעי למדור שבו ´רעיונות להשבחת הזוגיות´, ושם כמה כותרים על העניין, ובעיקר: …ועוד ספר בישול… - שבו המלצתי על ארבע דרכים לבחינת נושא הבחירה. תבדקי עם עצמך מה מתוך ארבעת דרכי בחינת הזוגיות מוביל אותך לתשובה שאת במקום הנכון. אם בכל זאת תרצי סיוע נוסף, הרי שמהות העבודה הפסיכולוגית היא לא לתת תשובות, אלא להרחיב את יכולת ההדהוד שלך עם עצמך, ולתת לך את מרחב האפשרויות הראוי כדי להגיע להחלטה שאיתה את חשה נינוחה. עניינים שכאלו מושגים תוך כדי הכרות אישית איתך, מה שאומר שהאינטרנט הוא טוב, אבל לא טוב להכל….
חברות בלי סקס?
אני בן 28 וחברתי בת 25 . אנחנו יוצאים כבר שנה וחצי, והקשר שלנו מצוין מכל הבחינות, חוץ מנושא המין. החברה שלי עדיין בתולה ולטענתה אין לה חשק מיני. אני מנסה לא ללחוץ עליה ולהבין אותה אבל שנינו יודעים שיש משהו מאוד לא תקין בסיפור ביננו. יש לנו קשר מאוד חזק, חום ואהבה - אבל כשזה מגיע למין היא נסגרת, ונהיית חסרת חשק לחלוטין.
האם צריך לפנות ליעוץ מקצועי?
תשובה
מהלך ראשון: בדיקה עצמית באמצעות העיניים, כשתסתכלו זה על זו -
בד´כ ´לצאת ביחד´ בגילכם פרושו להעדיף את החברה, הקירבה והאינטימיות שנוצרת ביניכם, על פני מה שאפשר לקבל בחברת אחרים.
צריך לבדוק, בשיחה כנה ביניכם, האם אכן, זו תחושתכם. תסתכלו טוב טוב בעיניים זה על זו, ותבדקו שאתה או חברתך רואים זה את זו כזיווג המועדף, ואין כאן התחברות שמאפשרת לאחד משניכם לא להיות לבד, ולהכיר אחרים תוך כדי יציאה משותפת.
מהלך שני: בדיקה עצמית באמצעות הדמיון (פינטוז) והלב (מיקום הסודות) -
במידה והרצון להיות ביחד אכן חזק, הרי שהמשיכה המינית היא הנושא הבא שראוי לבדיקה. לא כל מי שנעים לצאת איתו/ה, מעלה אצלנו את העוררות המינית!
תבקש ממנה לספר: האם היא מגורה ממך? מפנטזת עליך?
במידה ולא – אל תהסס מלהרגיש נוח כבנאדם חביב, אבל גם אל תנסה לעורר את מה שאיננו. משיכה מינית היא עניין שאינו קשור רק במה שיש אצלך, אלא גם במה שיש אצלה, כלומר: הסקס נמצא בראש שלנו…
תוכל להמשך להתעניין: האם היתה לה משיכה אל אחר? יתכן וכאן קבור הסוד הגדול.
מהלך שלישי: בדיקה עצמית אפשרית, אבל רצוי משהו מקצועי -
הצעד הבא, במידה ויש תחושות עוררות כלפיך, הוא עניין ההתנהגות המינית:
האם בתוך כללי ה´מותר ואסור´ שלה יש מקום למיניות? האם היתה לה חוויה קשה בהקשר הזה? האם יש לה כאב או חשש מכאב במגע מיני?
פעמים רבות זהו המקום למעורבות פסיכולוגית מקצועית.
היו בגידות. מה זה אומר?
פוחדת להתגרש. עם מי אפשר להתיעץ
אני לקראת גרושין, לאחר שבגידותיו של בעלי (כבר ארבע פעמים) עלו לי יותר מדי מבחינה רגשית. אני מרגישה גם רצון, וגם פחד, ושרצוי לי לשוחח על כך, בטרם החלטה.
אני בת 36, ויש לנו שלושה ילדים.
אשמח לדעתך.
תשובה
אני מבחין בפנייה שלך בשלושה נושאים שונים, וההוועצות יכולה על כן להיות שונה לכל נושא.
נושא ראשון - המקור והדחף לגרושין:
בעלים בוגדניים הנם, אכן, דבר ראוי לנפנוף. אבל: בגידה, פעמים רבות, אינה עניין של יצר גברי בהמי וציני, אלא גם/לפעמים/רוב הפעמים – תולדה של יחסי נישואין בעיתיים. במילים אחרות: לפעמים טוב לחפש עם איש/ת מקצוע את יחסי הסיבה (דהיינו ההתנהגות ההדדית של בני הזוג, ואת הרי חלק מזה) שגרמו לתוצאה (הבגידות). זהו תהליך של יעוץ נישואין.
נושא שני - שיחה עם מי שעברה ועוברת תהליך כזה:
מוטב להרחיב את הדעת בשיחה לא מקצועית, עם מה שיכול להוות קבוצת תמיכה. אני יודע על פורומים וירטואליים של כאלו שבמצב דומה לשלך, שלפעמים מתפתחים לקבוצות מפגש, באתרים של ואללה, תפוז, y.net וכו´.
נושא שלישי – כשכבר נפלה ההחלטה:
ראוי להתייעץ על תהליכי הפרידה, שיתוף הילדים במתרחש, תהליכי המגורים בתקופה שלאחר כך, וגם על הכנת הסכם הגרושין עד כמה שאפשר בהסכמה משותפת (חוסך המון כסף, מרבה בריאות, מונע חלק ממפגעי הנפש בילדים). זהו תהליך של הוועצות והדרכה בשעת משבר.
אהבה מטריפה שנעלמת
אני בת 31, נאה, אקדמאית, ומחוזרת.
מציק לי שאינני מתקבעת בקשר מתמשך, שיביא להקמת משפחה.
כשאני בתחילת קשר עם מי שנראה לי כבחיר ליבי אני באובססיה: האיש בכלל לא יודע, אבל אני מבררת עליו המון פרטים, קונה לו דברים שידוע לי כי הוא אוהב או צריך, ובקיצור: רוצה להפתיע אותו ומרוב תענוג או דחף לזה - אני מרגישה שאני מתנהגת כמו סמרטוט שלא שווה כלום.
זה קורה לי שוב ושוב. הצילו!
תשובה
להלן שתי זוויות מבט על מה שקורה איתך:
1. אכן, הרצון לשלוט בדברים, או עקב נטיה אישיותית לכך, או עקב חשש מלהקלע למצוקה או נחיתות - מביאה את כולנו פה ושם להתנהגויות בעייתיות, כדוגמת הבילוש וההפתעה שאת משקיעה בזה מרץ כה רב. החשוב הוא המינון, וטוב שאת מרגישה שעברת את גבול הטעם הטוב, וכאן התחלת קצה הפתרון.
2. ענייני התאהבות הנם קשים ומתישים, כך שלא פלא שאנשים ממציאים דרכים לא הגיוניות כדי לעבור את הקושי. חווית הסינדרלה, דהיינו מישהו שיתאהב בנו עד כלות, מביאה לפעמים ל´פטנטים´ שייצרו לנו את אביר חלומותנו. יתכן וההפתעה שאת מפתיעה את הבחור שאיתך היא דרכך שלך לייצר את האביר הגואל. לא פלא, אגב, שהבחורים לא יודעים מה לעשות עם זה, ונעלמים.
מספיקות שתי הפרשנויות האלו למה שסיפרת, כדי לראות שהכיוון הסביר לך יהיה, ככל הנראה, הבט פנימה אל עצמך כדי לברר את תחושת הערך שלך, ובמקביל: חיפוש טכניקות ומיומנויות של יצירת קשר בינאישי.
זה לא מי שהכרתי
שאלה: בעיות בנישואין
לפני כחצי שנה נישאתי לבן זוגי לחיים.
במשך כל תקופת החברות הסברתי לו את עקרונות חיי הנישואין, כמו: להיות סבלנים אחד לשני,
להיות רגישים גם כשרבים, לשמוע אחד את השני, וכו´.
ובכן - עברו רק כמה חודשים מנישואינו, ולדעתי בן זוגי השתנה. לטענתו - אני זו שהשתנתי (הוא אומר שנעשתי נודניקית, אומרת לו מה לעשות...).
הוא אמר שהוא רוצה את חופש הפעולה שלו, (´אם יתחשק לי לשבת לשתות קפה באמצע
היום זה מה שאעשה´), והוא נעשה יותר תוקפני מבחינה מילולית (צועק במקום לדבר איתי).
היום אני צועקת בתוכי הצילו - אני לא יכולה יותר!!!
אודה לך על יעוצך.
תשובתי -
נראה לי שבמהלך החברות היית עסוקה בלהסביר לבן זוגך, ולא להתבונן בו ולהקשיב למה שהוא מצפה שיקרה במהלך נישואיכם.
חשבת שהוא תלמיד טוב, אבל כנראה והוא היה דומה לתלמיד שהסתכל במורתו בעניין, אבל בעצם התעניין רק בציצים שלה. לא פלא שכעת יש פיצוץ, כי את נכנסת לנישואין עם ההסברים שלך, והציפיות שלך מזה, אבל לא עם ההסכמות שלו לגביהם.
´פיצוץ´ במהלך תקופת נישואין כה קצרה כמו שלכם מהווה בעייה ואיום רציני, ולכן טוב תעשו אם תחפשו באופן מיידי יעוץ זוגי שיסייע לכם ללמוד סגנון חדש של תקשורת: כזה שמאפשר
דו שיח אמיתי, ומייצר תהליך של הגעה לעמדות חיים שמוסכמות ומשותפות.
האם יש פחד מזוגיות?
אני בת 29,רווקה,אקדמאית,עובדת, נראית טוב.
לפני כשנה חליתי בפריצת דיסק בגב התחתון, ואומנם החלמתי וחזרתי לעבודה, אך נותרה רגישות גבוהה בגב ומגבלה בישיבה מאד ממושכת. באיזה שלב,לדעתך,לספר את מגבלותיי לבן זוג פוטנציאלי?
ועניין שקשור בזה: מאז התקף הגב לא קיימתי יחסי מין ואני נתקלת בבעיה ברגע שאני מגיעה לשלב אינטימי עם בחור. אני מפחדת, ומנתקת את הקשר.
האם ישנה קבוצת תמיכה לאנשים צעירים עם בעיות גב? האם קיימים מדריכים לתנוחות שאינן מכאיבות לבחורות בעלות בעיה בעמוד השדרה התחתון?
מיותר לציין את הפגיעה האנושה באיכות חיי...
תודה מראש לכל תשובה וייעוץ.
תשובה:
לשאלתך הראשונה - לספר כמה שיותר מהר. בואי ונניח שאומרים לך: את נראית כייפית... ובואי ונניח שזה לא משהו של אמירת סתם, אלא ממי שיש לך עניין לפתח את הקשר איתו. טוב יהיה להגיב: תודה, אבל מה שאתה רואה זה אותי מקדימה. אם הגב הזה שלי לא ישתפר, אז המחמאה שלך כבר לא תהייה רלוונטית... ובזה את בעצם מביאה את הנושא לידיעתו.
מה זו זוגיות אם לא הליכה משולבת כוחות?
ולשאלתך השניה: יש לחפש יתרונות בכל החיסרון הזה. לא בפורום קבוצתי (אני אינני מכיר) אלא בתנוחות ´חדשות´, כדוגמת מה שממציא כל זוג בהריון. העניין יכול להיות מאד מהנה ומקרב.
ושאלה שלא שאלת:
תהיי כנה עם עצמך: האם הפחד שאת חווה קשור יותר לעניין החיזור והמיניות, מאשר לגב? כי אם כן, לא כדאי ´להתחבא´ ולתפוס טרמפ על הגב. מה היה לפני שחלית? האם עד גיל 28 היתה לך פעילות זוגית ומינית לתפארת? אם לא - פני ליעוץ אישי, ולא בענייני גב...
נישואין שניים אינם תמיד קלים
אני נשוי מזה כ - 5 שנים עם אשה אלמנה ולה ילדה, שאני מגדל כביתי לכול דבר. בנוסף, יש לנו ילד משותף כבן שנתיים.
הבת, מאז ילדותה, משקרת בצורה פתולוגית, ורודפת אחרי גברים/בנים ומוכנה לעשות איתם
כל דבר. היא בורחת מבית הספר ומשקרת, ועושה דברים ללא מחשבה וללא הבחנה בין טוב ורע. לאחרונה גנבה באמצעות כרטיס הישראכרט סכום כסף וקנתה איפור ובגדים זנותיים.
במידה וכועסים עליה היא נכנסת להסטריות, משקרת וצועקת. המצב בלתי נסבל בצורה מפחידה. הבת יפהפיה, בת 14 - שנראית הרבה מעל גילה.
אנחנו חדורי פחד מהעתיד.
תשובתי:
שקר מתמשך של ילד הוא תמיד סמפטום שמעיד על מצבו/ה הקשה והמבקש פתרון: או ע´י העולם ´החדש´, השקרי, שהוא ממציא, או באופן עקיף, מתוך כך שהוא מפעיל את המבוגרים שסביבו - שמגיבים בערנות (כעס, אבל גם רצון לפתור את הבעייה ההתנהגותית) לשקרים.
חלק זה בתשובתי מתייחס לעבירות המשמעת הרבות של הילדה בבית הספר ובבית. קחו את זה כאיתות למצוקתה.
לגבי רדיפת הגברים: יתכן וחלק מהפתרון מצוי בתוך מערכת היחסים של האמא שלה איתך (חוסר הערכה? קינאה?), ושלה איתך (תשומת לב? סיכסוך בינך ובין אימה?).
יתכן גם, כמו אצל מתבגרים רבים, שהאמא שלה לוחצת אותה בעניין הקשר עם בנים, והבגדים מהווים את צורת המרדנות שהיא כן יכולה להשתמש בה .
יתכן, וזה כיוון שלישי, שהניתוק שלה מהאב שנפטר לא נעשה כהלכה, והחיבור איתך גם הוא היה זר לה, כך שרדיפת גברים ויכולת המשיכה שלה אותם היא דפוס שמשמש לה איזון מול הבריחה/נטישה של האב שלה – שנפטר.
כל מסכת הסיפור הזה קוראת להסתייעות באיש/ת מקצוע. אל תמתינו!
שחיקה בזוגיות ובנישואין
אנחנו בני 30 ונשואים שלוש וחצי שנים ומאז שנעשינו חברים עברו כבר 8 שנים.
יש לנו ילד בן שנתיים. אני מרגישה שיעמום בנישואין ותכונות שהפריעו לי
אצל בעלי וידעתי על קיומן מלכתחילה לא השתנו, כפי שבטעות סברתי שיהיה.
בעלי תומך ועוזר ומטפל נפלא בילד ובכל בעיה טכנית שצצה בבית, אך
מבחינת הנפש והנשמה אני מרגישה ריקנות.
הוא עובד במשרה מכובדת ואני כרגע לא עובדת משום שהכיוון המקצועי שלי
לא ברור לי עדיין ועוד לא סיימתי את לימודי אותם אני מושכת כבר שנים
מספר. יכול להיות שמכך נובע מצבי הנוכחי - עיסוק וחיטוט בנפש.
עם זאת, אני מפרידה בין מצבי האישי לבין מצבינו הזוגי.
המצב כיום מגיע עד כדי כך שאני כבר כמעט לא מרגישה משיכה פיזית
וכל הזמן עסוקה בחיפושים אחרי האדם המתאים לי באמת.
מאז כבר שניים רצו להתחתן איתי והבטחון שלי עלה.
עם זאת אני מפחדת לעשות צעד שישנה את פני הדברים.
תשובה:
ענייני עבודה ומיצוי עצמי כן קשורים לזוגיות, אבל כנראה ואצלכם יש תשתית
של נתק, מה שמחייב להתעסק בזה קודם (לאחות את הקרע, או להכין מסלול
פרידה לעצמאות). את החמימות והדאגנות שיש לבעלך אינך מוצאת ביחסים
הזוגיים, ומכיוון שאת שם השותף הבכיר, והיחיד, ברור שצריך לשאול על
העניין הזה גם אותך, ולא רק אותו. איך וכיצד את מייצרת את העניין והמשיכה
שלו כלפי הזוגיות איתך? אותה שאלה נשאל גם את בעלך.
דברים כאלו הם ליבה של ההועצות הזוגית, והנה ההמלצה הראשונה לתהליך.
עניין אחר שהעלית, היא השיגרה והעדר הריגוש בפורום של שניכם, ולעומת
זאת יש ויש ריגושים ממחזרים אחרים. מה את יכולה ללמוד מכך על עצמך?
על עיצוב של חיים זוגיים בהתאם למה שמתאים לך?
את העניינים הללו גם כן כדאי לעבד, אבל לא במסגרת יעוץ זוגי, אלא פרטני.
ם מותר לנסות?
הוא הראשון אצלי
אני בת 32 נשואה ואם לשני ילדים. בעלי הוא הגבר הראשון שלי מבחינה מינית.
אני איתו מגיל 16. בתקופה האחרונה התעוררה בי סקרנות רבה לנסות מערכת יחסים עם גבר אחר, כדי לדעת איך זה לחוות מגע עם גבר אחר. אני מרגישה נפלא והאהבה ביננו הדדית. אני תוהה על עצמי שאני מתמרנת בין שני עולמות שונים.
תשובה:
מדובר בתהייה ובחשק, שהם לגיטימיים - מול הבט ערכי פנימי וגם תפיסת עולם שמכילה, או לא מכילה עקרונות אמפתיים.
אסביר בקצרה כל חלק מהמשפט המפוצץ שלמעלה:
תהייה של האפשרות ´התאורטית´ או האחרת´ - היא דבר מצויין. טוב שאדם פתוח יקח את עצמו למחשבות של ´אילו הייתי...´ - כי זה פורץ אופקים, מאפשר הבט ראלי, וכו´, ובכלל: מקדם אותנו לתפיסת עולם שלמה יותר.
חשק הוא דבר מצויין, מעורר, ומתסיס.
ושני התהליכים הנפשיים הללו הנם מנועים שיוצרים שינוי, פריצת גבולות, ונטילת המרץ שדרוש לעתיד חדש.
מולם יש את הנטיה האנושית ליצור מנגנוני קביעות, שכל כך חשובים כדי לייצר אצלנו סדירות נפשית ופיזיולוגית, מה שמכונה בפסיכולוגיה: הומאוסטזיס.
אחד המנגנונים הנו פנימי-אישיותי, וזה הערכים, או המוסר.
מנגנון אחר זו ההתחשבות החברתית, באמצעות ראיית השני כחלק ממה שאנחנו מתחשבים בו. זו האמפתיה.
וכעת לתשובתי: מוטב לך לשמר את ההרמוניה בין שתי הנטיות האנושיות הללו. המשתמע מכך שתנסי בכוחות רבים, ואולי בסיוע מקצועי פסיכולוגי, לייצר את הנטייה שלך לחידוש, ריענון או שינוי - עם בעלך. אם זה לא יסתייע, מוטב לך לפרוש מהמערכת הזוגית ולחפש את מימוש החסר לך במערכת אחרת.
כיצד משפיעה השמנה על דימוי הגוף ועל הזוגיות
לאחרונה, עקב השמנה מאוד דרסטית מבחינתי, אני לא יכולה להסתכל על עצמי. וגם: אני לא יכולה להתפשט ליד בעלי, כיוון שאני מרגישה מסורבלת ושמנה. אני יודעת שמצב זה פוגע ביחסים בינינו בכלל, ובסקס. מה אני יכולה לעשות?
תשובה
דימוי עצמי הנו מושג פסיכולוגי שמתאר את מה שהאדם חש כלפי עצמו, ודימוי גוף הוא מה שהאדם חש כלפי גופו. התנהגות אכלנית שמובילה להשמנה אכן משפיעה פעמים רבות על דימוי גוף שלילי ועל דימוי עצמי שלילי.
להתחלת טיפול בתופעה, יש לבחון את מה שמקובל ורצוי מבחינה סטטיסטית ורפואית, וליד זה את הנתונים האמיתיים. דוגמה שלא קשורה לשאלתך תבהיר את העניין: גבר בגובה 171 ס´מ שמתבייש להתחיל עם בחורת בשל ´נומך´ - סובל מדימוי עצמי ´פסיכולוגי´ נמוך, כי סטטיסטית - הוא במקום טוב מאד באמצע. לעומתו, גבר במשקל 95 ק´ג, שגובהו 167 ושמתקשה לקבל מבטי הערכה מבחורות - נמצא באזור ה´פיזיקלי´ הבעייתי, כיוון שדמותו אכן חריגה משמעותית מרוב האחרים בשכבת הגיל שלו. אז בתור התחלה - צריך להבין עובדתית מה מהות ההשמנה, דהיינו עד כמה השתנה משקלך בחודשים האחרונים.
וכעת לשלב הבא של תהליך הסיוע הפסיכולוגי:
החיים מורכבים: לפעמים צריך להתבונן הפוך
כיצד משפיעה הזוגיות על דימוי הגוף ועל ההשמנה?
ההשמנה הינה התנהגות שמוסברת לאור מצב נפשי של דחייה וחוסר סיפוק, בתחום אישיותי, מיני, תעסוקתי, וכו´ ולכן מהווה תחום עיסוק פסיכולוגי וותיק.
התהליך הייעוצי בהקשר למצב הנפשי, מביא בד´כ להעלאת תכנים זוגיים ואישיותיים, ולפעמים תעסוקתיים. במילים אחרות: לא כדאי לטפל בהשמנה ובבעיות הפסיכולוגיות שגורמת, לפני שמטפלים בבעיות שגרמו להשמנה.
רק כאן הגענו לשלב של הטיפול ´הפיזי´ -
הכחדת התנהגות האכילה מזמינה בד´כ הדרכה ועיצוב מחדש של הרגלים, באמצעות גישות פסיכולוגיות קוגניטיביות והתנהגותניות.
מה מביא נשים לבגידה?
תשובה:
ראשית - אמירה שלי:
השואל אינו שואל על גברים שבוגדים, בבחינת הרי זה ברור… ובכך ´שוכח´ שנשים, כמו גברים, הנן בני אדם עם צרכים, רצונות ושאיפות – שהן משותפות לכולם.
שנית - הבהרה:
עקרונית, אין הרבה הבדל בין גברים לנשים באשר לסיבות לבגידה, אבל יש הבדל בסף של רמת הצורך לכך, ובהתייחסות החברתית-תרבותית-ערכית לצעד שכזה.
וכעת הנה התשובה:
חוסר סיפוק מיני, הרצון לבדוק את קיומה של מיניות חזקה וסוערת יותר, חוסר הערכה והתיחסות הולמת מבן הזוג ורצון להענשה – הן הסיבות המרכזיות לבגידה, אצל שני הצדדים.
מכיון שנשים (בד´כ) צריכות להיות ברמת תסכול חריפה יותר כדי לנקוט בצעד הזה, כדאי לראות בכך סימן בדוק לגבר שהוא עבר מזמן קווים אדומים.
כללית, מעשה בגידה של אישה אמור להוביל את הגבר לראי, כדי שישאל את עצמו מה הוא נותן, או לא נותן, לבת זוגו. תהליך של יעוץ פסיכולוגי אמור להפיק תשובות נוספות, מהסוג שהגבר אינו מעלה על דל שפתותיו בקלות.
חמש שנים ועדיין מתלבטת?
יש לי חבר 5 שנים, והבעיה היא שאני חשה באופן תכוף עליות ומורדות ברצון שלי בהמשך הקשר. פעם אני מרגישה כי הוא האחד איתו אני רוצה לבלות את כל חיי, ופעם אחרת אני מרגישה שיש ביננו כל כך הרבה פער (אינטלקטואלי- ´לטובתי´, מיני ´לטובתו´) ואני הופכת חסרת שקט ועצבנית.
תשובה:
אפשר לראות כאן שתי שאלות:
האם הקשר שלי טוב לי?
מדוע אין לי כח לעזוב קשר שאינו נראה לי טוב מספיק?
לגבי השאלה הראשונה: ניתן לסרוק ´אזורים´ שונים בקשר הזוגי, ולתהות על טיבם. המשוב יאפשר גם להעריך אתהדרכים כדי להעשיר ולחזק מה שנמצא כפחות חזק ומתגמל.
לגבי השאלה השניה: מצבך התלותי, וחששך מנקיטת עמדה - אינם בהכרח רק תולדה של חוסר בהירות לגבי מהות הקשר, אלא קרוב לוודאי גם דפוס אישיותי.
תהליך העצמה אישית, שבו את לומדת לסמוך על תחושותייך, ולבחור בדרכי תקשורת שמאפשרים דיאלוג בוגר – יכול לסייע.
שני התהליכים שהצעתי, דהיינו הרחבת המודעות לגבי מהות הזוגיות שלך, והרחבת קשת התגובות שאת יכולות לנקוט בהן – יכולים להתרחש בזמן של כמה שבועות, בתהליך ייעוצי פסיכולוגי טוב.
רוצה גבר אחר, וצעיר
אני רוצה גבר צעיר. מה דעתך?
אני בת 38 נשואה זה 22 שנה בערך, ולי אין חיים טובים עם בן הזוג שלי.
אני מאוד נמשכת לגברים צעירים.
יש אחד כזה, שמאוד בא לי עליו, אלא שהוא גם נשוי, באזור שבו אני גרה. לי יש ילדים כמעט בגיל שלו;
אז מה עלי לעשות, ואיך עלי לפעול, והאם כדאי לי להיכנס למערכת זו?
תשובה להיות נשואה בגיל 16, זה אומר שאת החצ´קונים של הבגרות פוצצת עם בעלך במיטה. לא פלא שהצעירים האחרים חסרים לך.
אבל: למה במסתורים? למה רק קצת? סיפרת שהחיים הזוגיים הנוכחיים לא טובים, אז תהיי בטוחה שילדיכם רוצים הורים שמחים, ולכן בהחלט מומלץ לך לשקול את פרוק התא הזוגי הזה.
בקיצור: יש מצבים בהם צריך להמשיך הלאה. יתכן וזה המצב…
תפרידי את ענין הדחיפה לעזיבת בעלך, מעניין המשיכה לצעירים ממך. טפלי בכל ענין לחוד. יעוץ אישי יסייע לך ככל הנראה לברר את מצבך הנוכחי, ולטעון מצברים לקראת השינוי בחייך.
הנדנדה בזוגיות זקוקה לעמוד שדרה פנימי; לא לעוגן חיצוני
הנני בחורה בת 26 מזה 3 שנים חיה עם בחור בן 24 וחצי. את מערכת היחסים החלנו כידידים ושותפים לדירה ומאז החלה האהבה לפרוח. בחצי שנה הראשונה חשתי כי זה הבחור שעמו אני רוצה לחיות כל חיי.
רק שמרוב התלהבות והתרגשות לא הבחנתי כבר אז ב´איתותים´ ששדר לי על אופיו המתוסבך . הבחור המתחשב והנחמד הפך להיות כל פעם מאכזב יותר ויותר, למרות שלאורך כל הדרך התעקש באהבתו כלפי - לא עמד כמעט אף פעם בדרישותיי וציפיותיי. היחס שלו הפך מזלזל, כשהשתמש במילים בוטות, והעדיף לעשות הכול למען חבריו רק לא למעני. כשהדברים יצאו מגדרם מבחינתי, החלטתי כי אני עוזבת אותו ועברתי לגור בדירה אחרת עם חברה.
החשוב הוא ואף המוזר כי למרות הכול יש לי אהבה או הרגל שמאוד מקשה עליי להתנתק ממנו וזה גרם לי לחזור בחודשיים האחרונים להיות שוב עמו, לאחר שהוא הבטיח שהפעם הוא יעשה הכול למעני ושהפרידה בינינו באמת גרמה לו להבין עד כמה אני הדבר הכי חשוב בחייו. אבל, בשבועיים האחרונים הצרות שוב חזרו. כרגע אנו עומדים בפני מעבר לדירה חדשה - ביחד, לאחר חתימת חוזה, ותכנון להנשא בחודש ספטמבר, אך בעבורי הדברים כבר לא כל כך רצויים. אני מאוד פוחדת להכנס שוב למערבולת הכאב, שכן חשתי כל כך פגועה במשך זמן כה רב שאין לי לא רצון ולא כוחות לשוב לזה . מה עושים?
תשובה
חבל שהמתנת זמן כה רב, למרות הבעיות שהתנהלו כמשהו מחזורי וסדרתי, כדי להוציא את תחושותייך לעיון למישהו מקצועי. העניינים היו קריטיים קודם, כי הרי לא סתם מתאחדים לדירה משותפת, ולא סתם מפרקים את החבילה ועוזבים להתגורר עם חברה, וכו´. וכעת יש את עניין הדירה ביחד, ואת אומרת שמדובר בהחלטות דחופות של ממש ממש עכשיו... ואני - אינני רוצה להכנס מבחינה מקצועית לאותו סד של ´אין ברירה´, כפי שאולי את ניהלת את חייך. אני, כיועץ, גם לא רוצה לשמש עוגן חיצוני לחייך ולהחלטותיך, כמו שנראה לי שדירה משותפת עושה לך.
אני מציע לכם להתחיל תהליך של יעוץ זוגי, ללא קניית דירות במהלכו. וההסבר:
לא מדובר רק בו ובתכונותיו, אלא גם בך, ובאופן שבו את מקבלת דברים ומתיחסת אליהם - כך שתהליך של עיבוד הדדי אודות היחסים והתקשורת ביניכם הוא המתבקש. זה אמור להיות עמוד השדרה של חייכם, ואין לזה תחליף בדמות עוגן יצוק מבטון ובלוקים. ובלי לחץ בבקשה… הקבלן יחכה עם הדירה, עד שעמוד השדרה הזוגית יתיישר.
מה עושים עם ביישנות -
אני בן 22, ומקיים קשר עם מישהי כבר 4 חודשים, ומאז לא קרה בינינו כלום: לא נשיקה, לא חיבוק… ממש כלום . שנינו נורא בישנים ולא מסוגלים לעשות את הצעד הראשון. אני כבר ניסיתי פעמיים ונתקפתי בביישנות ברגע האחרון. מה עצתך בנידון?
תשובה -
ביישנות מהווה בד´כ שילוב משולש: של 1. תכונות אופי (העדר ביטחון עצמי; תלותיות; מופנמות), עם 2. העדר התנסויות בתקופה קריטית, ו 3. אי בהירות באשר לרמת ההנעה.
פעמים רבות מה שמסייע הוא תהליך פסיכולוגי של עיבוד הקשיים, ומיצוי המשאבים האישיים, תוך הדרכה למילוי מטלות חברתיות שנהיות יותר ויותר קשות (מפגשי ראיון עבודה, מפגשים עם דמויות סמכותיות, מפגשי חיזור, וכו´).
לפני שתחליט על הסתייעות בתהליך הפסיכולוגי - נסה את שני המהלכים שאציע כאן:
ראשית – תהיו כנים: שוחחו ביניכם ותבהירו האם אתה או חברתך רואים זה את זו כזיווג המועדף?
שנית – תהיו נבונים, ותשתמשו בנסיונות הקודמים שלכם להתגבר על מצבי מבוכה: האם היה לכל אחד מכם איזו התנסות קודמת שבה הראתם תושיה והצלחה לצאת ממצבים קשים? מה היה אז שניתן להסתייע בו כעת? אולי דיבור? אולי שימוש במעשה? אולי הסתייעות במי שייצג אתכם?, וכו´.
רק התחלנו בנישואים, וכבר חריקות...
אני נשואה שנה. הקשר ביננו נהייה קשה, ואנחנו רבים הרבה, מה שמשפיע על העלמות הסקס, שמשפיע לרעה על בעלי ויוצר עוד רוגז.
איתך ניתן לצאת מהמערבולת הזו, ולהיות זוג מפרגן, מוותר ואוהב?
תשובה -
יש להניח כי הזיכרון מהימים בהם הייתם ´זוג אידאלי´ אינו מטושטש, כי מדובר בזמן קצר יחסית. המרכיבים החיוביים ה´אידאליים´ הללו צריכים להיות מועלים מחדש, ונרשמים כמטען המרכזי שיאפשר שיקום.
אם לא היו דברים חיוביים כאלו, ובכמות מרשימה, והנישואין התרחשו ´סתם כך´, או על רקע בעייתי כלשהו – יש להניח כי התקלות של עכשיו מעידות שלקשר הזה אין את המרכיבים הנדרשים לחיי זוגיות מתמשכים. במקרה כזה טוב להסיק מסקנות של פרוד, ולהעזר בתהליך גישור לפרוק הנישואין.
אבל – אם יש רשימה חיובית מרשימה - יש להניח כי התדרדרות מהירה כל כך ביחסים אינה דבר פשוט, או טבעי, ולכן טוב להעדיף מסגרת מקצועית שתסייע בשיקום העניין, על פני נסיונות פשוטים וטבעיים ´להיות אחרים´. העיוץ האינטרנטי יכול להתחיל תהליך – אבל לא טוב להסתפק בכך. המציאות העגומה יוצרת סבל יקר מדי, שיתכן ויתדרדר למצב נפשי עוין זה כלפי זו. יש ריבים ומתחים שאופיניים לתחילת שנות נישואים, כמו למשל: מאבקי כח, חוסר סיפוק מיני, העדר יכולת לקבלת החלטות במשותף, העדר בשלות שמזמינה מעורבות יתר ממשפחה המורחבת, ועוד;
כשהעניינים האלו נוגסים בזוג, לא כדאי להתמודד לבד, ללא סיוע מקצועי. מדובר בתהליך יעוצי של כמה חודשים בלבד, שמאפשר להעלות את הסבירות שניתן לחזור לתשתית הזוגית החיובית.
התאהבות אינטרנטית:
אני נשואה עם ילד בן שנתיים. הנישואים שלי עד היום היו ממש טובים: יש לי בעל אוהב מתחשב, עוזר ומבין. בתקופה האחרונה התחלתי לדבר באינטרנט עם בחור ולאט לאט הרגשתי שאני לא יכולה להעביר יום בלי לדבר אתו. הרגשתי שאני מתאהבת בו. לאחר שאמרתי לו שאני נשואה, החליט לנתק ממני את הקשר ומאז כאילו נפער בתוכי חור ענק שמפריע לי לתפקד בחיי היום יום. אני רוצה לציין שבעלי הוא הגבר היחיד שהייתי איתו מבחינה מינית (אנחנו כבר 12 שנה יחד). האם יש קשר? מה קורה לי?
תשובה -
ההתבוננות שלך החוצה, באמצעות האינטרנט, מעידה כנראה על הקושי שלך להמשיך להתבונן פנימה באושר , לתוך עולם נישואייך. בעל טוב, או כזה שהיה עד לזמן מסוים טוב, במונחים שלך, אינו מספיק, ולא פלא.
האדם, שלא כשאר בעלי החיים – אינו מסתפק במה שיש לו, אלא רוצה להיות בתחושה שמה שאין לו אבל היה רוצה שיהיה לו - שיגיע גם אליו. קוראים לזה ´ציפייה´, ´הגשמת חלום´, ´רצון לכיבוש´, וכו´. אם לא היה לנו את זה, הרי שלא היינו בירח, כדברי קנדי, בשעתו. התובנה לגבי החיפוש האינטרנטי אחרי מה שמצוי בעולמות הרחוקים ממך – מצוייה כנראה כאן. אם תרצי לקרוא למה שקורה איתך ´בגידה´, הרי שתרגישי רע. אם תקראי לזה ´חיפוש המימוש העצמי בנישואין´ - תגיעי למחוזות שמאפשרים מסע מרתק ומחדש חיים.
ומכאן תשובתי לשאלתך ´מה קורה לי´:
האם הדרך שלך מובילה לניתוק מבעלך כדי למצות את ה´דבר האחר´ שאין לך? ממש לא.
תוכלי לקרוא באתר שלי על משמעות המושג ´שחיקה בנישואין´, ותראי שזהו תהליך שקורה לכמעט כולנו. יעוץ מקצועי ממוקד (לך או לשניכם ביחד) יאפשר להבין את התהליכים הספציפיים שרלונטיים לחיי הנישואין שלכם - ולהציע בהתאם תהליכי חידוש.
התפוח האסור: חייב לבדוק מה קורה בחוץ
יש לי חבר כבר 5 שנים ושנינו בני 26. אנחנו מדברים על חתונה… אני הייתי הראשונה שלו. כיום, אחרי 5 שנים שהוא איתי, הוא הגיע למצב שהוא נמשך מאוד גם לנשים אחרות - עקב חוסר נסיונו הזוגי והמיני. האם אני צריכה לתת לו את החופש ל"טעום" גם בחורות אחרות? הוא נקרע מבפנים, וכשאנחנו מדברים על הנושא, הוא מגיע אפילו למצבים של בכי.
תשובתי -
אכן נושא מורכב, רגיש, קשה - וגם מרתק, להשיב עליו... אבל לא אוכל לתת משהו פרקטי מבלי להכירכם, כי קשת התשובות נעות החל מפרידה, דרך פרדה לתקופה קצובה, וכלה ב´נישואין פתוחים´ - וכל אחת מהדרכים מתאימות לאנשים שונים, ולזוגיות בעלות אופי שונה, כך שללא פרק זמן ייעוצי סביר עם כל אחד מכם, ואח"כ עם שניכם - לא אוכל לסייע לכם להגיע למה שיתאים לכם.
האישה וההורים של הבעל
יש לי בעייה מאד קשה עם המשפחה של בעלי, וזה גורם לי להמון המון מריבות עם הבעל. יש אי הסכמות רבות, ולדעתם הם תמיד הכי צודקים, ואני זאת שסתם חושבת שלאף אחד לא איכפת ממנה. כאשר הם רוצים משהוא הם מתקשרים, וכאשר לא - אז יש דממת אלחוט. האם אפשר לתקן את המעוות?
תשובתי -
לא אוכל להתייחס ספציפית אליכם, כי אין לי שמץ של הכרות איתכם. ולכן, באופן כללי, אציין שני מוקדי תשומת לב טיפולית - וזה לא ההורים שלו. הם, בד"כ, יסתגלו לכל מה שהבן יכתיב.
ראשית - סביר לצפות שענייני ´משפחת הבעל´ מתחילים בד"כ ביחסי הבעל והאישה. תבדקי, לכן, מה קורה ביניכם, ומה יכולה להיות תחושת בעלך כנגדך, ללא פרשיית ההורים שלו.
שנית - מעבודתי עם זוגות שהתחבטו בנושאים הללו עולה לרוב מצב שבו הבן ´שבוי´ של הוריו, או מצב שבו הוא רואה את אישתו כפחותה ממנו. במקרים הללו הרבה עבודת שינוי עמדות וצמיחה אישיותית התנהלה בין הבעל לבין עצמו.
ואחרון חביב:
מכיוון שבנושאים הללו יש מורכבות רבה, הצעתי היא שלא תתעמתי יותר, אלא תסתייעי ביעוץ מקצועי.
הוא מתקשה כי הוא ביישן! ואולי לא משקיען?
הקשר ביני ובין החבר שלי הוא טוב: אנחנו מתכרבלים המון, מתנים אהבים, מדברים - אין לו חסר בכך! אבל: כל עוד ששנינו נפגשים במגרש הפרטי שלו, הוא מפנק אותי, דואג לי, מרעיף עלי הרבה אהבה. הבעיות צצות כאשר יש בי רצון שנפגש עם עוד חברים, או לצאת לבילוי או לשהות בבית הורי. הוא לא מתלהב מהרעיון, דואג להראות לי שהוא לא הכי נהנה, ולוחש מדי פעם באוזני כי הוא מחכה לרגע בו נהיה לבד. אחרי הבילוי הוא מדגיש כי הערב יכל להיות מהנה יותר אם היינו מעבירים אותו יחד בביתו. תמיד אומר שהוא טיפוס מאוד ביתי. לי זה נראה מוגזם מאוד. האם מדובר בבחור שלא מוכן להתאמץ ולהתגמש? נמאס לי מהבידוד הזה.
תשובתי
לתכןנה ´ביישנות´, ולמושג ´חרדה חברתית´ - יש מינונים שונים, שמשתנים במצבים שונים.
דמייני משהו כמו ציר מספרים, שלספרות 1-2 ניתן את הציון: מאד ביישן, למספרים 4-6 ניתן את הציון: זורם אבל לא יוזם, ולציון 9-10 ניתן את הציון אסרטיבי ומוביל חברתי.
אדם יכול להיות 7-8, במצבי ´אחד על אחד´, 2-4 במצבים חברתיים שאינו מכיר, ומשהו באמצע - כשהוא בסביבה חברתית מוכרת ואוהדת.
הרבה ממה שיסיט את המיקום של האדם על הציר הזה - תלוי בבן/ת הזוג. זהו המשאב החברתי המרכזי שיכול להקרין ולהעביר עוצמה וביטחון עצמי.
ומכאן תשובתי:
אם הכימיה הכללית טובה, כמו שתארת בפנייתך - מידת הנוחות הבסיסית במצבים חברתיים אצל בני הזוג, יכולה בהחלט להיות ממוקמת במיקומים שונים על הציר הדמיוני הזה, ועדיין הזוגיות תהיה טובה. הסיבה: יש משהו בזיווג הזה שקוראים לו ´השלמה הדדית´.
ואם האחד רוצה לראות את השני דומה לו יותר ויותר - עליו להחלץ לפעולה, ולהשתמש בחיזוקים ובתמיכה, כדי לתת לשני את מידת הנינוחות הנדרשת לו, כדי להעיז ולנסות.
ובמילים מסכמות:
שינוי המצב אצל הפרטנר שלנו, עובר במקרים פסיכולוגיים רבים אצלנו ודרכנו.
הוא נרדם! ואולי לא מעוניין?
חבר שלי, בן 28, מתקשה לשמור על ערנותו כשאנחנו נפגשים. העייפות מכניעה אותו ברוב המקרים והוא פשוט........נרדם.
אנחנו נוהגים להפגש בשעות הערב המאוחרות (8-9 בערב), לאחר העבודה. המפגשים בינינו כוללים בד"כ שתית קפה ביחד, נשנוש משהו, קשקושים על איך עבר היום של כל אחד וסקס. לאחר הסקס, הבחור פשוט נרדם ואין עם מי לדבר יותר. הוא פשוט גמור… אני שוכבת לצדו ממש חסרת מעשה, משועממת ומחכה לשווא. אולי יתעורר. אני זקוקה ליותר דיבורים, להתכרבלויות (כאשר הוא במצב ערני), בקיצור: ליותר זמן איכות. אולי הוא לא כל כך חושק בי? מה אפשר לעשות?
תשובתי
לא נראה לי שמדובר בעייפות טבעית, וכשין סיבה ידועה – גם לא צריך לחפש את חוסר האון או חוסר החשק של בן זוגך.
ובעיקר - לא נראה לי שצריך להמשיך להתבונן רק בהתנהגות שלו, או בעצם – בחוסר ההתנהגות… כדאי דווקא להסיט את המבט אלייך, ואל מה שאת מרגישה, ועושה.
ולפני שאבהיר במה מדובר, אתן הקדמה עקרונית קצרה על מה שנקרא: סט התנהגותי.
כשמדובר בהתנהגות - לטקסים והרגלים בחיינו יש כוח די גדול. למשל: יש מעשנים כבדים שהם דתיים. ראה זה פלא: הם מסוגלים שלא לעשן בתוך זמני השבת והמועדים! זה כוחו של הרגל. כך גם לגבי הרדמות לאחר סקס. זהו הרגל. ולכן - טוב יהיה לשבור את הסט (שזה כמו סדר ונוהל טקסי) שהורגלתם אליו.
וכעת לת´כלס, שאת תהיי הכוכבת הראשית בו:
במקום שתמקמו את הסקס לאחר כמה וכמה דברים (כהרגלכם), תוציאו אותו מהמיקום הנוכחי (שמזמין שינה), ותשימו אותו במקום טוב באמצע. אם את מסכימה, ואם עבורך זה נתפס כמשהו ששייך לזוגיות טובה ושובבה – אפשר ומומלץ: בהתחלה!
חשוב להקפיד בתקופה של השבועיים-שלושה הראשונים, שזו תקופת הרכשת ההרגלים החדשים - למצוא כמה שעונים מעוררים, מכשיר סלולרי עם תזמון צלצול, וכו´ . צריך לוודא שלאחר הסקס, אתם ממשיכים בפעילות. טוב ליצור גם תכנית ברורה להמשך הערב, שמחייבת עמידה, ריצה, יציאה החוצה, וכו´ וכו´. אולי הוצאת התרנגול מהתנור? אולי תאום חכם עם שליח הפיצה?
קצת גמישות ממך בעניין סדר הדברים ומיקום הסקס, והרבה יצירתיות וחוש הומור - והכל יכול להראות אחרת.
איך עושים בדק בית לאחר 30 שנה
אני נשוי קרוב ל 30 שנה. נישאנו מאד צעירים וקיוויתי שאופיה של אשתי, שהיה קריר, מאופק ולא מתלהב - ישתנה. היא מדברת יפה עם אחרים, פתוחה וחברותית רק עם אחרים, ואיתי היא מדברת: קצר, מתומצת, ועונה בטון כועס. החלום שלי: לאישה שהיא חברה חמה , לבבית, מפנקת. לאיזה גורם עלי לפנות: לפסיכולוג, פסיכיאטר, יועץ נישואין, עובדת סוציאלית? אולי לרומן מחוץ לנישואין?
תשובתי -
פנייתך מעלה מסכת חיים של 30 שנה, שבבמהלכן, כך נראה, השתלבו ´תקלות שגרתיות´ של זיווג וחיים זוגיים.
עניין ראשון:
בראשית המהלך, התחתנת עם מי שהיו לך קשיים לגבי האופי שלה, אבל בכל זאת... וזו תופעה ידועה של כוחנות מוסווית: היא נראית מסוייגת, ואני האביר שאוכל להעלות על שפתה את החיוך המתרצה..., ובקיצור: לשנות אותה.
המסר לדורות הבאים הוא: הביעו את ההיסוסים שלכם בקול! עוד לפני החתונה…
המסר אליך: צריך למצוא את האופן בו תעביר את התחושות האלו לאישתך, מבלי להפוך את השיחה לכתב אישום.
עניין שני:
במהלך התקופה, כך מסתבר, היא היתה זו שמחליטה מתי תתרצה ומתי תזעף.
והמסר לדורות הבאים - להקפיד על כך שמיניות וחיבה לא תהיה מקור לסחטנות. .
והמסר אליך - להעביר לה את רצונך לראות בה שותפה וחברה, באופן שלא יהיה משהו שהיא נותנת לך כמתנה או כפרס על התנהגות טובה, אלא כסגנון חיים שטוב ומיטיב לשניכם, דהיינו גם לה.
וכאן באה התשובה לשאלותייך:
לפני שאתה פונה אל מחוץ לנישואין, הקדש את הזמן והמשאבים לסיוע ממי שאמון על מיומנות הטיפול הזוגי. לפסיכולוגים יש תשתית ידע והכשרה שנחשבת למקפת ביותר, אבל בוודאי שיש גם אנשי מקצוע מתחומים קרובים שמיומנותם טובה.
מה עושים כשהאחד חם והשני קר?
אני נשואה 29 שנים, עם 5 ילדים. כשנישאנו הייתי טיפוס חם, לבבי ופתוח, ובעלי קר, קודר, ומקרין אנטיפטיות. זמן קצר לאחר נישואינו הפסקתי לאהוב אותו, וחשבתי שישתנה - אך לצערי לא, כי טען שזה אופיו וזהו. הדברים השפיעו גם על חיי המין, וקיימתי יחסים רק בכדי לרצותו. הוא אינו מחזר, אינו מחמיא, אינו מפרגן, ואינו איש שיחה כלפי. חורה לי ומביא אותי למפח נפש שכשאנו נמצאים בחברת אנשים, הוא נמרח עליהם, ומתעניין בהם. איתי הוא ממעט בדיבור, עוזב אותי והולך עם האחרים. אני שונאת אותו, ויש לי רצון עז לעזבו, אך אני לא מסוגלת כי אני תלויה בו כלכלית.
תשובתי:
סיפור חייך הינו דוגמה למה שהתכוונו חכמינו כשאמרו שקשה להתחקות הסטורית מה קדם למה: הביצה, או התרנגולתזמן קצר לאחר נישואיכם קרה משהו ששבר את המשיכה בין הניגודים, ואת האופטימיות, וזה ממש לא לעניין
להתחקות אחר העובדות, ואפילו מחמת חוק ההתישנות..
תגובה עכשווית בנוסח ´אני אראה לו´ - יכולה אולי לתת לך מעט נחת מיידי על שאת עדיין מפגינה כוח ועצמאות, ואולי גם שינאתך תהיה מתובלת במתיקות מסוימת עקב יכולתך להענישו במשהו - אבל זו תהיה ככל הנראה עוד סממן לבעלך כי את היא זו הקרה והמתנכרת.
פעמים רבות קורה לנו במצבי דחק וסכסוך, שאנחנו דבקים לעמדתנו, ומקצינים את תפיסתנו השלילית כלפי השני. כך כנראה קורה לשניכם, במקביל.
יש להניח כי תהליכים של שינוי עמדות שיסתייעו בתירגול באמפטיה (היכולת להתבונן ולחוש כאילו ונהך האדם האחר) - הם ההתחלה הראויה לשניכם. מכיוון שמאחריכם מהלך חיים עשיר שייצר חמישה ילדים, אבל לא הגיע גם לפתחו של איש המקצוע שבוודאי יכול לסייע לכם - יתכן מאד כי שניכם, ולא רק בעלך, מתקשים בהבעת רגשות חיוביים. יתכן שזו הסיבה העתיקה שמסבירה את הקרירות והעוינות שהתפתחה מוקדם בנישואיכם.
כללית, ישנם אנשים וזוגות רבים שדרכי החינוך שלהם בבית ההורים הביאו אותם להכרות טובה יותר עם דרכי תקשורת קרות ועוינות, לעומת דרכי משוב חיוביות ומתגמלות. ולכן: לפני שמדברים על גרושין כאופציה, יש, לדעתי, להתאמן בלדבר. את זה, יש להניח, עוד לא ניסיתם בצורה ראויה, דהיינו: בעזרת איש מקצוע.
להדביק את הרסיסים מהאמינות שהתנפצה
נשואה 14 שנה, עם עליות ומרדות שלדעתי הם ´נורמליים´. לפני שלושה חודשים נולדה בת שלישית, לאחר הריון מאוד קשה. שבועיים לאחר הלידה גיליתי כי לבעלי יש חברה טלפונית . הוצאתי פרוט שיחות, ונדהמתי באילו שעות, ימים, שבתות וערבי חג – הוא שוחח איתה, כולל בחודשים כשאני כבר בשמירת הריון, ומדי פעם מאושפזת. האם הדבר זה הוא בגידה? למה אני מנופצת? ומה לעשות?
תשובתי:
בגידה "רעיונית" או "רגשית - היא בגידה, במובן הפסיכולוגי.
התרחשות שבה מדובר מכילה בתוכה את הרכיב המרכזי המנוגד לחיי זוגיות, והוא: הסתרת האמת והתכחשות להוויה ולחוויה של המחויבות לנאמנות.
את בהחלט מצויה במצב כואב ומביך, שכנראה מאפיל על הרבה דברים חיוביים שאפשר לאמר על הזוגיות שלך.
אבל:
גישתי המקצועית היא, שבגידה אינה עניין של הבוגד בלבד, אלא של הצמד, והנה כאן נמצאת האפשרות להתחלה חדשה, דהיינו: הדבקת הרסיסים של ההתנפצות.
ואת זה ניתן לעשות אם תוותרי על התסריט שבו ה"טובים" (וזו את) מחפשים את ה"רעים" (שזה בעלך).
יש להעזר בהנחה שכל כישלון הוא פתח ללמידה ולצמיחה! כדאי, לכן, לחפש: כיצד אדם טוב (וזה בעלך) הגיע לעשות מעשה לא טוב.
ומומלץ שלא להסתכן בהתנפצות נוספת, ולכן טוב שתעשו את החיפוש הזה בסיוע איש/ת מקצוע.
מיניות שופעת מדי? לא בהכרח!
אני נשוי מזה שנה לאשה נהדרת וטובה. היא מינית ואנו מקיימים יחסי מין לפחות אחת ליום / יומיים. למרות האמור לעיל אני חש שזה לא מספיק לי. אציין שזה קורה כל פעם שאני רואה מישהי דקיקה… אני חושש מעוצמת המיניות שלי, שלא אוכל לעמוד בפיתוי ושיום אחד אבגוד. האם מישהו יכול ללמד אותי את סוד ההסתפקות באחת?
תשובה -
ראשית, משהו כללי על התנהגות אנושית, שלי, שלכם, ושל כולנו:
יש פעמים אין ספור, בתוך השתלשלות הארועים הפסיכולוגיים שלנו, שהתנהגות מסויימת מתכסה ברשת הסוואה של התנהגות אחרת, לגיטימית יותר.
כך למשל, אב עריץ יכול לתרץ את התנהגותו התוקפנית (הגרועה) כלפי ילדיו בכך שהוא, כביכול, דואג לרווחתם, כי הרי רק דרשנותו ותקיפותו - היא שתביא לשקדנות ילדיו בלימודים.
ולעניינך:
טוב היה אם בעת ההחלטה אודות הנישואין, הייתם מתחייבים לסייע זה לזו להגיע לגיזרה שתחמיא לשני. זהו משהו שיכול להתקרא: "מחויבות" או "גילוי לב", ואפילו "אינטימיות". יש להניח שבמהלך ההכרות דיברתם על אלף נושאים, ולקראת החתונה סגרתם על עוד שמונה עשר פרטים - אבל כנראה שהשיחה עדיין לא הגיעה לנושא הזה.
ולכן נראה לי שהפניית האנרגיה הסקסואלית לכיוון שהוא מחוץ לגדר הנישואין מעידה על קושי בתקשורת, או אי הבנה לגבי מהותה של אינטימיות זוגית. קרא לזה "חוסר בגרות", במקרה הטוב. אפשר לראות בכך גם משהו שמזכיר את ההסטוריה הקדמונית ושכוחת האל, שבה הגבר מקפיד לשמור זכויות שהיה מתפלץ אם לבת זוגו היו אפילו הרהורים לגביהם.
ולסיכום:
לא נראה לי שמדובר בחשק מיני חזק "מדי", אלא ביכולת תקשורתית שהיא חלשה מדי. אני מניח כי טוב יעשו הגברים שהם כבדי פה, אם יפסיקו להסוות את הקושי הרגשי והתקשורתי שלהם - בכסות של רבי און.
מי מקבל פטור מהקורס למדעי הסדינים?
אני נשואה עשר שנים, בת שלושים ויש לנו שלושה ילדים. אני אני אוהבת את בעלי מאוד אבל… במיטה הוא פשוט לא עושה לי את זה. אני לא נהנית מהמגע שלו, ולמרות שאני אוהבת מאוד מין והיו לי יחסים מעולים לפניו במין, איתו אין "את זה". האם הבעיה שלי נשמעת נורמלית? מה עושים?
תשובה
מה שקורה אצלך הוא פרטי ואינטימי, אבל את לא לבד...
התקלות, שהן בד"כ שילוב של העדר תקשורת נכונה, העדר התנסות נכונה, מסורת והרגלים - מצויות לרוב. תוסיפי לזה את הפערים בציפיות בתחום הידידות והניהול השוטף של החיים, ותקבלי בליל של גורמים שמשפיעים על הפעילות המינית, והחוויה המינית.
הנסיון המקצועי מראה שהפתגם של "העשיר נהייה עשיר יותר, והעני - עני יותר" - מתאים גם כאן.
אלו שיש להם יכולת לתקשורת אינטימית, מוצאים עצמם נעזרים בארוע כלשהו, סרט, כתבה בעיתון - וכו´, כדי לדבר על הצרכים שלהם, הלבטים שלהם, והתחושות של הצורך בשינוי ושיפור. לאלו יש את היכולת ההתחלתית, והעושר האישיותי שלהם מייצר את הסיכוי לעושר ארוטי.
אצל רבים - ורובנו אינם מהעשירים, אין את המאגר הרגשי והתקשורתי שמאפשר את העברת המסרים בצורה הראויה. ולכן: פעמים רבות ההדרכה הטובה נעשית לא באופן ישיר ו"טבעי", דהיינו באמירות זה לזו, ולהפך. כזה הוא, ככל הנראה, מצבכם. ולכן עצתי: טוב יהיה לתאר ליועץ/ת מקצוען את התחושות, החוויות, החסך, ההחמצה, וכו´ - והוא (היועץ/ת) יבחר את דרכי ההדרכה, ההסבר, באימון למה שדורש שינוי, וכו´. ואגב: שניכם הם השותפים כעת לחווייה, ולכן השינוי או השיפור - יצריך את שניכם!
המושג ´בי"ס להורים´ נשמע בו זמנית זר, אבל מאד ברור. תארי לך שיש בית ספר למדעי הסדינים.
לפעמים טוב לצלצל לשם, להשבחת הדואט הזוגי בכלל, והמיניות בפרט.
איך נשפר את הזוגיות שלנו באמצעות כמה גישות פסיכולוגיות?
פרק א´ והמלצה ראשונה -
אריסטו, שהיה מאבות הפילוסופים אי שם ביוון העתיקה, דיבר על בני אדם והתנהוגתם,
ולכן מצוי בכל ספר פסיכולוגיה בפינת המייסדים. הוא טבע את מטבע הלשון, שהאדם הנו חיה חברתית.
ניקח מכאן המלצה ראשונה לזוגיות: האמינו שיש תקווה! הרי מדובר במשהו חזק, גינטי, שמשותף לכולנו.
בקיצור: יש צ´אנס, כי לכולנו אותה נטייה בסיסית.
פרק ב´ והמלצה שניה -
אבל, כשנתבונן בעולם החיות, נראה כי יש שם צורות רבות של חיים חברתיים. חלקן של החיות מצוי
בלהקות; חלקן בחיים זוגיים; חלקן בעדרים של נקבות סביב זכר אחד; חלקן מעדיף זיווגים ומפגשים
רק לצורך הייחום והפריון, וחלקן (המועט, וזהו החריג) – מרוצה מעצמו ומסתפק בכך.
והמלצה שניה לענייננו: תהיו פתוחים! חוץ ממה שאתם יודעים - יש עוד דברים בעולם. זוגיות טובה יכולה להתקבל במתכונות שונות ומגוונות. להיות ללא בן/ת זוג קבוע יכול באופן עקרוני להיות בדיוק אותו טוב כמו להיות בקומונה משפחתית, או להיות במסגרת זוגית של שניים ´קבועים´. הצורה לא קובעת. האדם וטבעו הם שצריכים לקבוע. ומה שהיה טוב לאדם בתקופה אחת בחייו, יכול להיות פחות טוב בתקופה אחרת.
פרק ג´ והמלצה שלישית -
מסלאו (פסיכולוג נודע בשנות ה 50 של המאה העשרים) הדגיש את הצורך הפסיכולוגי להערכה
(קבלת כבוד, חיזוקים, והזדמנות להעלאת תחושת הערך העצמי).
ניקח מכאן את ההמלצה השלישית לזוגיות: לאחר שכבר התקרבת (גינטיקה, זוכרים?…) – תמיד
תמיד כדאי להוציא ממך את מה שישבח, יהלל, יאדיר ויעודד את בן/ת זוגך.
גם אם תחושתך ש´זה לא זה´, ושצריך לשנות, ושכדאי להפרד, וכו´ וכו´ – כדאי להשאר עם המסוגלות להעביר לשני/ה את מה שחיובי בענייך אצלו/ה.
ולמה?
כי זו הדרך ליצור אצלך את הדבק החברתי-אישי-אינטימי. ואם לא עם בן/ת הזוג שכעת לידך, אז עם זה/ו שהגינטיקה תביא לך…
פרק ד´ והמלצה מסכמת -
פסיכולוגים מודרניים של שנות השמונים והתשעים, שעסקו בתחומי הפסיכולוגיה של הצרכנות,
המנהיגות הפוליטית, והמדייה התקשורתית – זיהו את כוחה של ´המשיכה שיוצרת זיקה´ , דהיינו
קשר מאד חזק ומשמעותי. זה יכול להיות עקב צליל הקול, המראה, טון הדיבור, הרעיונות, הייחודיות, וכו´.
מסתבר כי לכל אחד מאיתנו יש גרויים ש´עושים לי את זה´, ולכן ´ידליקו אותי´.
אנחנו שוב בפינת עולם החי.
ניקח מכאן את ההמלצה המסכמת לזוגיות, בנוסח ´שפץ ביתך´:
תתחילו להפיץ את מה שיכול להיות עבור בני זוגכם דפוס התנהגות ´מרתק´, מראה ´מהמם´, סגנון
´חינני´, וכו´ וכו´ .
גם גדול הפוליטיקאים, המוכשר שבאלילי האופנה, ואחרון אלילי הזמר והחשק – טורחים קשה על צורת הופעתם. להיות מלהיב, מסעיר, מגרה - זה עניין של לימוד, שלכולנו יש סיכוי להצליח בו.
כן, הפסיכולוגיה יודעת להיות מאד פרקטית, כדי לתפור תהליכי סיגול של דרך דיבור, הופעה אסרטיבית, שימוש במניירות מעוררות ועיצוב ההתנהגות המינית, וכו´ - כמעט לכל אחד שרוצה לשפר את יכולותיו.
איך להמשיך את המשיכה?
ני לא מרגיש/ה יותר אהבה כלפיה/ממנו. הוא/היא בן אדם מצוין, אבל…
הרבה פעמים אני נקרא לחילוץ מצבי ´דום-אהבה´: ככה, פתאום, ללא סיבה נראית לעין, העסק כבר אינו מתפקד…
להלן כמה שורות על מרכיב אחד (בלבד!) מתוך כל מה שמייצר את תופעת ה´אהבה´: מושג ה´משיכה´.
והכוונה כמובן לתחושה הארוטית שנוצרת אצלנו מגירויים מסוימים שנקלטים בחושים שלנו, או ממחשבות ופנטזיות (שהן למעשה גרויים תוצרת בית). אז קדימה לגרוי האולטימטיבי:
כן, יש דבר ים שמהווים עבורנו ´מראה מדליק´ (הבחורות נועצות עיניים בכל דור על ג´ון וויין או אפס אפס שבע ודומיהם, והבחורים על הציצי של פמלה אנדרסון ואחיותיה התאומות). היוונים הקדמונים שדיברו על אסתטיקה, זיהו את הפרופורציה, כסוד הגדול!
גם השמיעה, שקולטת גרויים קולניים, מייצרת ארוטיקה. לא צריך לשם כך לצלצל לקו הלוהט. בסרט הבאנלי הבא שתראו בטלויזיה עם בן/ת הזוג תבקשו להוריד טונים, ואם זה לא עוזר, תתחילו בסדרת לחשושים משלכם, ותראו איך שהסרט מכחיל יותר ויותר.
יש ריחות מעוררים. בטח שידעתם. אבל מה דעתכם על האייטם הבא: במקום תכשירי דיוטי פרי יקרים, נסו ארטיק וניל פשוט שקונים בקיוסק. כן, מריחה קלה של הונילה – ואתם בדרך הנכונה.
על חיכוך ומגע רופף, לא רק איפה שאתם כבר חושבים על זה, אלא בצוואר, באוזניים, במותניים ובאחוריים - אין צורך לפרט.
עד כאן סקרתי בתמצות את מה שהטבע נתן לנו כדי לעזור ביצירת החשק, דהיינו הארוטיקה, כדי שהאהבה תחפוץ: הרבה ערוצי חישה, שמאד מסייעים למנגנון.
אבל, אוי לה לציויליזציה, שמאד מפריעה לעניין: היא הביאה למקומותנו את העיקרון המונוגמי, דהיינו הזוגיות האחת והמתמשכת. אמנם זה טוב ומשרת מנגנוני קשר אחרים (זיקה והערצה, הרגל, התאמה והסתגלות) אבל די מפריע לעניין עוררות החושים. הסיבה: כל דבר תחושתי סובל מתופעת אובדן העוצמה, עקב ההסתגלות שלנו לתחושה המסוימת הזו (נכנסתם למסעדה שעבורכם היא רועשת ומדיפה ריח, אבל לאחר כרבע שעה הרי הסתגלתם, והנאתכם מושלמת…).
וכל הסיפור עד השורה הזו מהווה את הרקע לקו יעוצי די שגרתי, אבל יעיל למדי, במהלך יעוץ זוגי שקשור ל ´אובדן אהבה´. בני הזוג מוזמנים למיצוי האפשרויות של גיוון וחידוש: במראה, בהתנהגות, במיניות, בהרגל הבילוי, ובכלל - באורח החיים. ובקיצור: רוצים ארוטיקה? אז תתחילו להתחדש! המשיכה יכולה להמשך.
ספר הבישול של אומנות החיזור
כללים של ´כן´ ו´לא´ (בכלל, ובענייני חיזור בפרט) שעוזרים בחיים, ושלא...
הרבה התלבטויות שעולות במפגשי הייעוץ שלי קשורות לכללים, לשבירת כללים, או לפחד משבירת כללים.
יש כללים של כיצד מחנכים ילדים, מתי ואיך עושים סקס, כיצד מתיחסים לשכנים, למי לא מוכרים מכונית משומשת, ממי מבקשים תוספת למשכורת, וכו´ וכו´.
יש אנשים שמחפשים כללים. רוצים לנצח את המצב העגמומי והחמקמק באמצעות ´קלף מנצח´. יש כאלו שבאים אלי כדי לשבור כללים: עם החותנת, עם בן/ת הזוג, עם העבודה.
ש גם ספרות מעניינת על כללי חיזור (כללי היידיש -א- מאמא), והרקע הזה ישמש אותי כדוגמה שדרכה אספר לעולם את דעתי על הספרים הללו, ועל ´כללים שצריך להקפיד עליהם בחיים´.
לדוגמא: ´הוא רוצה שנפגש אצלו בבית, ואני עדיין לא ממש מכירה אותו´, ´היא נחמדה, אבל אומרת בפרוש שבשלב כל כך מוקדם לאחר גרושיה היא רוצה להכיר כמה גברים, וזה לא בשבילי´.
בשני המקרים מדובר בצורך בשליטה במצב, מה שמסתייע ע´י אימוץ כלל: היא צריכה משהוא מוצק בענייני קצב התפתחות היחסים (שלא תהיה האצה שהיא אינה שולטת בכך) והוא צריך משהוא מוצק בענייני קצב דעיכת היחסים (שלא תהיה נטישה שלה, שהוא אינו שולט בכך).
לגבי שבירת כללים, ההתלבטויות קשות עוד יותר: הרבה פעמים פונים אלי לייעוץ עם סיפור שרווי רגשות אשם, בנוסח כזה או אחר. למשל: ´אני בחיים לא מגיעה למיטה בפגישה הראשונה, ועכשיו, כשעשיתי את זה איתו, אני ממש לא יודעת מה לאמר על עצמי´. אצל גברים יש נוסח די שכיח של: ´קבענו שנצא, והיא ביטלה והבריזה בדקה האחרונה, כשהכל היה מוכן. אף פעם לא נתתי שדבר כזה יקרה, והפעם שתקתי. אני לא יודע איך אני ממשיך ככה´.
שבירת הכללים אצל נשים נתפסת אצלן פעמים רבות כמו ´הסחפות´. אצל הגברים היא, לרוב, ´ויתור´ או ´כניעה´. וגם כאן השליטה, לא במצב, אלא בדימוי העצמי – היא המנגינה.
בענייני החיזור, יש המון כללים שאנחנו מאמצים: היכן להיפגש, והיכן לא; עם מי לצאת ועם מי לא; מה כן ומה לא בפגישה הראשונה, וכו´ וכו´.
את דעתי בעניין הכללים, בכלל, לא רק בנושאי החיזור, אביא בצורת משל על כלי רכב, נהיגה, והגעה למחוז חפצך.
אז נתחיל: ברור לנו שאופניים שונים ממכונית, ולכן יש דברים שהם ´כן´ או ´לא´ , שאפשר לצפות מרכיבה על אופניים ויש ´כן´ או ´לא´ אפשריים לנהיגת מכונית. ובמילים אחרות, לענייננו: טוב שכל אחד/ת ידע מי הוא/היא באופן בסיסי וידע מה באופן בולט וברור לא מתאים לו/ה. כללי ´כן´ ו´לא´ בסיסיים בחיזור יכולים להיות, למשל: אני כן/לא נפגש עם מי שהוא/היא נשואים; אני כן/לא חד/דו מיני; וכו´.
אבל, לאחר שעברנו את התחלת הדרך, עם כללים שמסייעים לנו, כדאי לעיין מחדש בהצמדות שלנו אל הכללים המוכרים והחביבים. לאחר התחלה, ובדרך המשל, כשאנו כבר בדרך למחוז חפצנו, תהיה זו שטות אם ניצמד לנוסחת פעילות שמוכתבת עפ´י כללים. בדיוק כמו שבדרך מחיפה לת´א לא נקבע מראש מתי להשתמש בהילוך ראשון או חמישי, או מתי לנהוג במהירות 50 או 90 או 110 קמ´ש. כך גם בדרכנו במערכות השונות בחיים (עסקים, חינוך, יחסים אישיים): צריך לסמוך על יכולתנו לקבל החלטות, דהיינו להתנתק מהכללים. עורכי הדין מביננו יגחכו; הייקים והפולניות ירימו גבה.
ואני בשלי.
ועוד ספר בישול: בחירה נכונה של בן/ת זוג
להלן כמה דברים על ´קבלת החלטות´ טובה, וישומה בזוגיות.
לא אין כאן פוליסת ביטוח, או הבטחה. יש כאן הצעה לתהליך, ונא לא לפזם את מנטרת ´מבחן התוצאה´, כי ראינו לאן החכמה הזו הביאה אותנו.
תהליך טוב, כך אמונתי, יניב בהסתברות גבוהה את התוצאה הטובה. ולכן, המתחבטים למיניהם, המהססים, והחייבים הפעם, כן רק הפעם בהחלטה נכונה: תתבוננו בתהליך, ולא בתוצאה.
כדי להגיע להחלטה טובה, כדאי להצליב תוצרים של חשיבה מסוגים שונים, ובסוף, כן רק בסוף, מומלץ לסמוך על התובנה האינטואיטיבית. וההסבר בוא יבוא….
על מה מדובר? איך זה עובד?
ההסבר התאורטי יהיה צמוד לתירגול של קבלת החלטה טובה בשתי משימות: עם מי לצאת לדייט, והיכן לבלות את החופשה עם בן/ת הזוג.
ראשית, יש לבצע את תהליך קבלת ההחלטות מהסוג ´הרגיל´, דהיינו הלוגי, שנאמר עליו כי הנו לינארי: סורק נקודה אחר נקודה, ובוחן לפי סדר את הנתונים הרלוונטיים ואת היתרונות והחסרונות של כל מסקנה אפשרית.
במקרה בחירת הפרטנר להכרות, נבחן את ההופעה ביחס לשאר שנראים לנו ´בסדר´, את ציוני חוות הדעת שניתן על ההשכלה בכלל וסגנון השיחה המקדימה בפרט, את המיקום בארץ והזמינות (קלות) להמשך קשר, את המצב הכלכלי, את ההצעות למיקום המפגש, וכו´. מרבית הישראלים יעשו ´כן´ או ´לא´ כתוצאה מהתהליך הזה.
באשר לנופש: נבחן את המחיר, את זמני הטיסות, את מפרט חבילת הנופש, וכו´ וכו´. יחי הדיל.
לאחר מכן אפשר לעבור להחלטה מהסוג של ´העדפה אישית´ שנשען על שיקולים סובייקטיביים, כמו הכרות מוקדמת, אמונה, קשרי רעות, וכו´.
הדייט הבא שלך לאור החלטה מהסוג הזה, אמורה להיות עם מי שמזכיר לך דמות ´אמא´ או ´אבא´ (לא דווקא הביאולוגיים, אלא הקירבה אל ´הטיפוס שלך´, ואם ינצנץ אצלך הזיכרון על הנשיקה הראשונה בתיכון - חפשו את ´הטיפוס´ הזה גם בדייט הבא).
בחירת הנופש, עפ´י הגישה הזו - כמו שתמליץ חברתך הטובה.
ההחלטה מהסוג הבא מבוססת על תחושות ורגשות (תרומת כל מה שנמצא בערך ´אינטליגנציה רגשית´) – שמחברות אותך עם התעוזה, הפחד, הרצון להוביל, הכמיהה לסיוע, הכמיהה למשיכה (למשהו או מישהו), הסלידה (ממשהו או מישהו), וכו´.
רוב ההתחברויות שמסעירות את ליבנו בצפייה במסכי הסרטים נעשות ככה, בתהליך החלטה מהסוג הזה. חלק מאיתנו כבר ניסה את הטעם, ולא יוותר יותר על התענוג, בי הרי מדובר בסיכוי לעומת סיכון, וכולנו משלמים הרבה כדי להיות בסיטואציות כאלו.
נסיעות נופש שיצאו אל הפועל בהחלטה שכזו מסתיימות ב´אין לי מילים. דבר כזה לא רואים בחיים´.
ולאלו שלא מיצו את עצמם בתהליכי ההחלטה שנסקרו עד כאן, נותרה חכמת האינטואיציה.
ולפני שממשיכים, בואו נודיע: אינטואיציה זו לא ´תחושת בטן´ ! אינטואיציה גם אינה תופעה על-טבעית, ואפילו לא מדובר על טלפתיה או פרוש חלומות.
זוהי אחת הצורות לעיבוד מידע. מדובר בתהליך מובנה למדי, שאפשר להבינו, וגם להתאמן כדי להיות טוב בו.
השורות הבאות הן כרטיס הכניסה שלך לתהליך.
כדי להתחיל, יש לתרגל את הכלי הפשוט, אבל החזק, להנבת מידע, והוא התהליך האסוציטיבי. הערת ביניים: הפסיכולוגים לא המציאו, אבל ניצלו היטב היטב עניין זה בראשית היותם נקראים כאלו, לפני כמאה שנה.
האסוציאציה הנדרשת לענייננו תהיה על פריטים או נתונים של מי שאיתו/ה נשקול לצאת לדייט (גובה, צליל הקול, תווי גוף, משהו ששייך לו/ה) או הטיול (התחבורה בעיר שדובר בה, אתר מסוים שמוכר לנו…).
אפשר להתחיל למשוך את חוט האסוציאציות גם על הרקע של בן הזוג המיועד למפגש (תחום עיסוק, מיקום מגורים)
או על אזורי הטיול עם בן/ת הזוג שלך (שוטרי המקום, נופים), וכו´.
יש להתיחס ברצינות לעניין, כלומר להצטייד בנייר ארוך ומשהו שרושם, ולשרבט קלות את מה שעולה בשטף האסוציטיבי. לא להבהל מאף נתז של זיכרון או איזכור שצץ בראש. לכל אחד יש שפע אסוציאציות על הנתונים (שמשמשים כגרוי), שלקוחים מנסיון החיים, מהילדות, וכו´.
רק לאחר הפרק הנוסטלגי הזה אפשר להתחיל לעבוד ממש:
יש לעיין במה שרשמת, ולחשוב. כן, לחשוב:
מה יכולות להיות התובנות והמשמעויות להקשרים בין הנתונים ששימשו כגרוי ובין האסוציאציות שלך?
וגם: מהן התובנות והמשמעויות האפשריות להקשרים שבין האסוציאציות השונות לבין עצמן?
התשובה לשאלות האלו תייצר ותניב את ההחלטה האינטואיטיבית.
עשה זאת בעצמך למען הזוגיות שלך: להקשיב ולתקן תקלות
המבדיל יעוץ זוגי אצל איש מקצוע מתחום מדעי ההתנהגות מיעוץ אצל ´אלטרנטיבי´ כלשהו - הוא העיגון של התהליך היעוצי בתאוריה, דהיינו ´מפת דרכים´, שמתאימה לסיטואצייה. כאן התחברות בין האמנות והאומנות, ואם תרצו: השילוב של האינטואיציה בתוך הידע המדעי.
כדי לאתר תאורייה מתאימה, צריך ´לתפוס´ את המניעים של ההתרחשות. זיהוי המניעים יביא לבחירה נכונה של הכיוונים שאליהם כנראה ההתנהגות מתועלת ותתועל. מפת הכיוונים הזו, היא התאוריה.
הרבה פעמים אפשר למצוא דמיון בין עבודתי כפסיכולוג לבין מה שבלשים עושים: כשאני מאזין לסיפור, אני גם מקשיב למה שלא נאמר. כשאני משוחח עם ´המתלונן/ת´, עלי גם לקחת בחשבון כי יתכן שמי שמדבר איתי אינו ה´קורבן´ אלא זה שיוצר את הבעיה, וכמו בלש טוב, עלי להתגבר על נסיון הסוואה והתחמקות.
והנה דוגמה מעניינם של רחל ואלי (שמות בדויים). כשרחל צלצלה היא שאלה אם אני מכיר חיי זוגיות אצל לא נשואים. עוררתי את התפעלותה כשאמרתי שזה חלק מרפרטואר חיים של רבים, שיתכן ויתרחש בטרם הנישואין, במהלך, ובתום הפרק הזה של החיים. ובקיצור: לא רק היא בסרט הזה.
עוד בטרם הספקתי ´ליצור את הכימיה´, וכבר בכתה: ´אם אתה לא מצליח לעזור, אז הלכו לי שלוש שנים… אני כבר לא יודעת אם אני מסוגלת לעוד פעם… ´ .
כשנפגשנו (כן, יעוץ זוגי יכול להתחיל רק עם אחד מבני הזוג. אם התהליך יהיה נכון, סביר למדי שהשני/ה כבר בדרך...) סיפרה כי היא (30 ) ואלי (32 ) גרים יחד כשנתיים, אחרי הכרות שהתחילה כשנה קודם לכן. אלי, שהיה ´משוגע´ עליה בשנה הראשונה כשגרו עדיין לחוד (כל אחד אצל הוריו), השתנה לאחר ששכרו יחד את דירתם, ומזה כשנה חסר כל התעניינות בה ובחיים המשותפים שלהם. והכי גרוע: מביא כל הזמן חברים ובני משפחה ועושה רושם אדיר בפני כולם כאילו הכל בסדר. בהקשר למיניות ביניהם סיפרה שהוא מאד מושך בעיניה, וככה היה מההתחלה, אבל מזה כמה חודשים היא ממש כועסת, וזה משפיע, ויותר טוב לה שהם ישנים לחוד.
המפגש הבא היה לאחר שיחה טלפונית מקדימה שלי עם אלי, שהסכים להצטרף למאמץ. הוא תיאר בצורה מחמיאה את גיזרתה של רחל, ובצורה הססנית את אופיה בהקשר של נקיון, סדר זמנים, ואופן מעורבותה במאמצי הקידום התעסוקתי שלו. את סיכום המונולוג שלו אדות ´ספר לי עליה כבן אדם וכבת זוגך´ סיים במשפט: ´… היא מורה, והיא מאמינה גם ´ביחסים´ וגם ´במשמעת´ בינה ובין הכיתה שלה. אני חושב שהיא לא יודעת להתנתק´.
לאחר עוד סבב מפגשים אישיים קבענו מועד למפגש משותף, והתכנסתי עם עצמי לשלב של גיבוש קו ייעוצי. ממה ששמעתי משניהם, נוצר הרושם שמדובר במקרה (שגרתי למדי) של הבדלי אופי, קושי בתקשורת, פער נורמות התנהגות עקב שוני בתרבויות המוצא, פער בציפיות הדדיות, וכו´. אבל, כך התווכחתי עם עצמי, זה פתרון שדומה למה שיש בכל סרט בלשי מתחיל: זה שבורח פותח חלון, וזה שרודף משוכנע שזיהה את נתיב המילוט, אבל דרכו כבר סלולה לכיוון מטעה לגמרי.
החלטתי ללכת לכיוון שעליו, לכאורה, שמעתי דברים טובים: המשיכה ביניהם. ההשערה שלי היתה שהם מחזקים את ההבדלים ביניהם ומעדיפים להקלע לקושי זוגי ´מקובל´, כדי להמנע מלהתעמת עם קושי ´בעייתי´, שקשור ביכולת (אי היכולת) ליצור קירבה פיזית. כעת צריך לבדוק אם התאוריה הזו היא אכן מה שמתאימה לסיטואציה.
שוחחתי שוב עם שניהם במהלך שני מפגשים, על תהליך ההכרות, המשיכה, המיניות. מתוך התיאור, המאוד לאקוני, פשטני ומלא סתירות פנימיות ששניהם (לחוד) נתנו, חיזקתי את ההשערה שהיתה לי: המשיכה שחשו זה כלפי זו פשוט התרסקה - כשנכנסו לשלב המימוש, במיטה (או בכל משטח אחר ). מסתבר כי ההתנסויות המיניות הקצרות, העדר הידע הפורמלי על מיניות, ביישנות וגם נאמנות הדדית זה לזו - קיבעו עמדות מאד שמרניות אצל שניהם (מין אורלי זה אצל אלו שרוצים מין זול… לא מסתובבים ערומים בבית…לא עלה אף פעם שהיא תהיה זו שקופצת עלי…ועוד ועוד). ובקיצור: הם נמשכו זה לזו, אך לא הצליחו לבטא את זה. תסכול, כך נאמר בלכסיקון הפסיכולוגי, זו חסימה במימוש כוונות ומטרות. בספר כתוב גם כי תוקפנות ועוינות, או לחילופין, המנעות - בוא יבואו כתוצר צפוי.
התהליך הייעוצי עבר משלב הבנת התופעה, לשלב עיצוב המציאות הזוגית החדשה. הדרכתי אותם (לפעמים כל אחד לחוד, ולפעמים במפגשי משוב משותפים) היכן לקרוא, היכן להתנסות, ובאיזה קצב. החודשיים שחלפו דמו למסע שהולכים בו בעזרת מפה טובה, מצפן, ומורה דרך שמתיעצים איתו מעת לעת. זו מעלתה של תאוריה טובה: היא מאד פרקטית! מאז ´פיצחתי את הצופן´ - בני הזוג התקדמו לזוגיותם ולמיניותם בסיוע מפגשים, מייל וטלפונים: שאלות ותשובות שלי ושלהם (כל אחד לחוד) על מה קרה, במה עוד לא התנסו, וכו´.
זו היתה הדרכה, בדיוק כפי שמאמן ספורט או כוריאוגרף היה מפתח ת מי שנעזר בו.
לסיכום: לאחר כמה חודשים, הגיעו לרבנות, והפעם כדי לסיים את תקופת הזוגיות כרווקים.
כמה רעיונות לזוגיות טובה, ברוח השילוב בין ניגודים:
להלן כמה רעיונות שמיועדים לעורר שיחה עם בן/ת הזוג:
זוגיות טובה, אמורה להכיל התנהגויות ממשיות בארבעה כיוונים (כמו שושנת הרוחות), בו זמנית:
קירבה אינטימית ומיניות……....... ריחוק, עצמאות, ומידה של פרטיות
ציפיה מבן/ת הזוג שיעשה הרבה למענך…....נכונות מצידך לעשות הרבה למען בן/ת הזוג
ארבעת הכיוונים הללו אינם מקבילים, לא מצטלבים, ולפעמים אפילו מנוגדים האחד לאחר, כמו צפון - דרום - מזרח - מערב;
כל כיוון דורש את האנרגיה שלו למימושו;
אפילו שכל כיוון הנו נכון וראוי, לפעמים הוא יכול להיות לא נכון ולא וראוי!
להתבונן לתוך עצמך כדי לשפר את הזוגיות שלך
תרגיל בצמיחה זוגית, באמצעות צמיחה אישית
העצמת הזוגיות היא תהליך פרדוכסלי: כדי להעצים קשר זוגי, לצמוח ולגדול יחד - צריך לעבור קודם תהליך של להיות מצטמצם לתוך האינדיבידואליות הפרטית שלך. כדי להתרומם מעלה, ולפשוט ידיים וכוחות זה לזו, צריך:
1. ל ד ע ת ל י י צ ר ת ה ל י ך ש ל ה ק ש ב ה פ נ י מ ה !
2. מ א מ ץ ל ה ש ת ח ר ר מ ח ל ק
ש ל מ ה ש י ש ל ך!
הפסיכולוגים קוראים לזה: תהליך תוך-אישי; מודעות עצמית;
הקשבה למה? שחרור ממה?
הקשבה למה שעולה אצלך, כאשר נשאלות שאלות כמו:
מהן החוזקות שלך? (לרשום אותן…)
מהן החולשות שלך? (לרשום אותן…)
מה עוצר אותך? (לרשום …)
אבל, לא סתם לשאול! לשאול, לענות, ולהקשיב למענה שלך, ואז להקשות:
האם זה באמת כך?
האם תמיד זה כך?
כעת אפשר להתחיל בתהליך של ויתור על משהו שיש בך. שיחרור ממה? מחלק (אפילו קטן…) של:
דפוסי תפיסה קבועים שיש לך על עצמך; (לרשום אותם…)
דעות מגובשות שיש לך על בן/ת זוגך; (לרשום אותן…)
הנחות, מוסכמות, הרגלי חשיבה אודות הזוגיות שלך; (לרשום אותן…)
חששות מביקורת. (לרשום אותן…)
לאחר שיש רשימה – צריך להחליט על ויתור של דבר או שניים (לפחות) בכל שורה…
וזוג שסקרן לראות מה קורה כשתהליך כזה נעשה -
שיקח זמן,
נייר ועפרון (אפשר עט, חרט, קולמוס, ומקל על חול הים…),
ויתחיל לשאול ולענות…
כל אחד לעצמו.
ורק לאחר זמן - להחליף רשמים ואמירות.
רווקה עם נשוי?
שאלה
היה לי רומן בשנה וחצי האחרונות עם נשוי, שאנחנו נפגשים לעיתים בהקשר לעבודתנו. לאחרונה הוא לא מעוניין בהמשך הקשר. אני רווקה ויודעת שהקשר לא בריא עבורי ובכל זאת אני מוצאת עצמי לא מפסיקה לרצות להשיג אותו שוב ושוב, כי המשיכה והסקס ביננו מדהימים. איך עלי להתמודד במפגש איתו מבלי לחוש חולשה מולו ולאבד מכבודי בשל מה שאמרתי לו והאינסוף רגש שהבעתי?
תשובה
אני מציע לך שלא להתלבט מה קורה עם הפרטנר שלך לשעבר, דהיינו עם ההחלטה שלו לוותר על הכיף איתך. עזבי את זה. עזבי גם את העניין של מי ´זרק´ את מי. זה לא הנושא.
במקום להתמקד בו – כדאי לך לתת צ´אנס לפרשנות על עצמך.
רומן של רווקה עם נשוי מאפשר תהייה עצמית לשני כיוונים, שלכאורה נראים מנוגדים, אבל יש מקום לתהייה האם הנם מתקיימים במקביל: האם את אינך בוטחת בעצמך שתמודדי בהצלחה על מקום פנוי בשוק הפנויים? האם את בוטחת בעצמך בעוצמה חזקה כל כך עד שנראה לך שהקשר יוביל לנתק במערכת הקיימת כדי ליצור איתך את החדשה?
מומלץ לך להעמיד את השאלות הללו גם לתהייה בתוך מתכונת של הוועצות פסיכולוגית. תעול האנרגיות של הליבידו (אנרגיה מינית), ממשהו תוקפני והרסני למשהו יעיל ומועיל - הוא לב ליבו של המסר הפסיכולוגי הקלאסי שהוריש לנו זיגי (פרויד) ירום הודו. יש לתהליך הזה הרבה נסיון מוצלח. נסי בתקווה שתהני.
חלימה, פנטסיות ומציאות
שאלה על חלום שחלמתי:
עמדתי על גשר שבנוי מקוביות עץ מופרדות, כשלפתע נפלה לי הטבעת. פתאום ראיתי בחור צעיר. לא הכרתי אותו, ובקשתי ממנו שירים לי את הטבעת. כשהוא התכופף להרים אותה, הוא נפל ברווח שבין קוביות העץ, כשהוא נאחז בהן. הושטתי את שתי ידיי, עזרתי לו בכל כוחי והצלחתי לעזור לו לעלות בחזרה. ואז הלכנו ביחד, יד ביד, עברנו את הגשר, ירדנו במדרגות והגענו ליער גדול. פתאום ראינו נחש, אני הייתי באמצע היער והוא בצד ניסה להזהיר אותי מהנחש, ואז זה הפך למעין נהר, כל המשפחה שלי הייתה שם ואז הבחנתי שהוא כבר לא היה שם. חשוב לציין, שהחלום בתחילתו היה יותר מוחשי וברור, והסוף פחות.
תשובה -
חלומות הנן דו-שיח של חלקים בתוכך, או קולות שונים שאת משמיעה ממקומות שונים בתחושתך. מקובל להשתמש ברעיון של פרויד שיש כאן נסיונות שלך להבין תכנים כמוסים שמצויים ב´תת-מודע´, באמצעות פרשנות של ה´מודע´ על החומרים שמצטיירים בחלום. פרויד טען שיש ´שפת סימנים וסמלים´, אבל המחקר המדעי מאד לא מאשש את גישתו, ומקובל עלי שאין שפה ´אובייקטיבית´ לשיח הזה, אלא שסמלים ורמזים, שלקוחים מחייו ומהאינטרפרטציה של האדם הספציפי, הם מה שמהווים את תוכן החלום. במילים אחרות: כדי להבין את החלום - נזדקק לך, ולהבנת הפנטסיות והמאווים שלך, ובעצם: לכמיהות ולמהות שלך.
ההקדמה הזו מבהירה מדוע אין, לדעתי, לייחס הרבה משקל לפרושים של ´פסיכולוגיה בגרוש´, שיסתמכו על ה´תמונות´ שבחלומך, שהן: טבעת, בחורים, נחש, וסכנות - ויעשו מזה פרשנות.
טוב תעשי אם תנסי לקשר, באמצעות מחשבה, או קשרים אסוציטיביים, את מה שקורה איתך - ואת התמונות שאת זוכרת מחלומך. הוועצות פסיכולוגית תגביר את הסיכוי ללכת נכון עם התחושות והפרשנויות שהחלום מאפשר לייצר ובכך להאיר את דרכך.
שאלה על זוגיות ואינדיבידואליות-
אני נשוי כ 6 שנים באושר יש לומר, ואשתי אמורה ללדת בקרוב את ילדנו הראשון. מאז תחילת ההיריון אשתי החליטה לנתק את עצמה מהמשפחה שלי במובן הרחב של המילה: לא מוכנה להגיע לאירועים משפחתיים, ליציאות עם קרובי משפחה וכדומה, תוך שימוש בטענה מרכזית כי היא עייפה ולא נראית טוב. האמת היא שונה, יש לה היריון נפלא, היא נראית מצוין וכשהיא רוצה ללכת עם חברות או להשתתף בשמחות של משפחתה, היא עושה מאמץ ואף נוסעת מרחק רב.
תשובה -
יש מקרים רבים של חיתון אצל מי שאצלם האישיות מעדיפה את האינדיבידואליות, והדינמיקה הזוגית נשענת על משיכה בין ניגודים. זה מרתק, זה מאתגר, אבל זה יוצר את הקשיים שלו. אגב, יש הרבה סיבות ללידה לאחר תקופה ארוכה יחסית, אבל גם זה קשור פעמים רבות לדינמיקה מהסוג הזה. ההריון אמור לייצר שותפות מהסוג האינטנסיבי, וזה משהו אחר ממה שהזוג היה מורגל ואהב עד כה. "שינוי קידומת" באופי הזוגיות, אינו פשוט אצל כולנו, אבל בעיקר אצל מי שהמשיכה אצלם מבוססת על מתח שביו ניגודים.
עד כאן, נתתי הסבר אפשרי לפערים שקיימים.
ובאשר לעתיד: יש להניח כי שניכם צריכים לתת לשותפות שלכם מידה ניכרת ומודגשת של תשומת לב. היכולת האמפתית, דהיינו היכולת לראות את העולם מזוית מבט השני – מאד נדירה אצל זוגות שהבסיס המקורי של הקשר ביניהם היה מהסוג שהסברתי למעלה. טוב תעשו אם תתפנו להליך ייעוצי ממוקד שבו תבחנו את דרכי המו"מ ביניכם, האופן בו אתם פותרים נושאים שלא יושבו והנם בעצם מקור לחילוקי דעות, והדרך בה תשאירו לכל אחד מכם את החופש והמקום העצמאי – שכנראה מאד חשוב ומהותי לחיי הזוגיות שלכם, תוך כדי בניית שותפות שכרוכה בהרבה אובדן של האינדיבידואליות.
ואחרון חביב - זה עניין ההריון.
עליך להבין את התהליך הנפשי שמתלווה להריון מהזוית של אישתך, ולייצר דואט רגשי, תקשורתי ורעיוני שיאפשר לה להתבטא איתך, ולא רק עם חברותיה. יש להניח כי היא תענה ברצון להשתלב בתהליך, במידה ואתה תראה פריצת דרך באופן ניהול הדיאלוג ביניכם.
