שאלות חדשות
עידכון אחרון
20/6/08
הדף מתעדכן לפחות פעם בחודש
שאלות ותשובות נוספות - במדורים השונים
אני בארה"ב בשנה הזו. מקיים את הקשר היעוצי באמצעות הטלפון האינטרנטי החינמי - סקייפי
ובאמצעות הווידאו-צ'אט
מפגש ראשון להתנסות ללא תשלום
תאום מועד ה"מפגש" הראשון ייעשה במייל, בעברית
לאחר מכן
העלות ליעוץ אינטרנטי מתמשך היא
85$
לשני מפגשים של 45 דקות
מה ניתן לקבל, ומה לא - באמצעות שאלה
הדברים שלהלן מיועדים לתת הבהרה מה ניתן לקבל באמצעות העברת שאלה אלי, ומה
לא. צריך להבחין בין שאלה שהתשובה אליה מאפשרת הכוונה, ובין תהליך ייעוצי ארוך טווח
שנעשה פנים אל פנים, או באמצעות האינטרנט - ובתשלום
לפעמים אני מקבל כמה שורות שמתארות התנהגות מסויימתאו אדם מסויים - ואני מתבקש
לתת חוות דעת והסבר שיפתור את הבעייה
יש כאלו שחושבים שיש לי עיצה אמיתי ועניינית, אבל אני משהה את זה עד לקבלת סכום סמלי וחד פעמי, כלשון המשורר...
ובכן... אין לי
אני סבור שאף איש מקצוע אמיתי אינו מסוגל לתת משהו משמעותי בהסתמך על כמה שורות של הגולש/ת. הציפייה לכך, מצידו של הגולש/ת, מהווה סממן לתפיסה מוטעית אודות מדע ומקצוע הפסיכולוגיה. ה"סיפור הפסיכולוגי" דומה לעוגה עם כמה וכמה שכבות. העובדה שמישהו רואה / מספר על עוגה עם דובדבן - אינו אומר הרבה לאיש מקצוע. צריך להבין קודם את מגוון השכבות, ורק אח"כ לנסות דרך מענה או פתרון ספציפי.
מטרת השירות החינמי של שאלה-תשובה היא לתת כיוון. נקודה. לא טיפול, ולא מענה מדוייק, שכאמור - אינו אפשרי
זהו מהלך שנועד לסייע לפתיחת המהלך העיקרי. אין 'זבנג וגמרנו'. עידן הקוסמים חלף
עישון הוא סם חוקי, אבל קשה לגמילה
אני בשנות העשרים המאוחרות לחיי וילדתי לפני חצי שנה ילדה ראשונה. יחסיי עם אמי היו מעולים לאורך השנים אמי אשה נפלאה וטובת לב באופן יוצא דופן. לאחרונה, החלו בעיות אמון ביננו. הגרוע מכל, נעוץ בעובדה שאמי היא אשה מעשנת. לי חשוב מאוד שאדם מעשן לא יבוא במגע הדוק עם הילדה כי אני יודעת עד כמה זה מסוכן אפילו אם לא מעשנים ממש לידה אלה המגע הוא דרך השיער, בגדים וכו'. אני בעצמי הייתי מעשנת כבדה והפסקתי לחלוטין לכבוד הילדה וזה מאוד קשה לי אך אני עומדת בזה.הבעיה היא שאמי טוענת שהפסיקה לעשן אך לא פעם ולא פעמיים הרחתי ממנה ריח של עשן ואף פעם אחת תפסתי סיגרייה בכיס שלה והיא ניסתה להסתיר זאת ממני וכששמתי לב שהיא מסתירה את המעיל ביקשתי לדעת מה יש שם וכך גיליתי זאת. לטענתה, הסיגרייה שם כאמצעי פסיכולוגי בלבד המסייע לה לא לעשן והיא אינה מעשנת. איני יודעת מה לחשוב! היא אשה מבוגרת ואני מכבדת את זכותה לעשן אך מצד שני מפריעה לי העובדה שהיא משקרת לי בדבר שהוא כל כך מהותי עבורי ולא מכבדת את רצוני. אציין כי מאוד מפריע לי עצם השקר מעבר לעישון עצמו, כי איני יודעת במה עוד היא יכולה לשקר רק כי בענייה זה בסדר
תשובתי
לעניין הפסקת העישון
ניקוטין הינו סם חוקי, אבל קשה מאד לגמילה. ידוע שמתמכרים רבים מוכנים להגיע למצבי אי נעימות קשים, כולל שקר לבני משפחה. המקרה שלכם הוא רק תוספת לסטטיסטיקה, ולא מציאות חדשה
העובדה שאת הצלחת להגמל אינה מספקת כגי לדרוש הצלחה דומה אצל אימך. המוטיבציות שונות, וכנראה גם התשתית של התגובות הפיסיולוגיות לסם וגם לנסיונות הגמילה, כך שההקש הלוגי שלך מטעה ומביא אותך לציפיות לא נכונות
טוב לכן להסתמך על ההצהרות של אימך שהיא לא רק רוצה, אלא גם עושה, ולהתחיל לעשות משהו אפקטיבי עם רמת מוטיבציה גבוהה שכזו צריך לצאת מכאן לדרך מקצועית, שמעלה את ההסתברות להצלחה. פנו למי שמטפל בגמילה מעישון באמצעות כילים מקצועיים. יש קבוצות גמילה בקופות החולים, יש כאלו שהצליחו באמצעות דיקור, יש כאלו שהופנטו, ויש שנעזרו בתכשירי מניעה תרופתיים שחלקם נמכר ללא צורך במרשם רופא
חבל על הזמן
אני בת 29 נראית נהדר חברותית וכו', אבל עד היום לא היה לי קשר זוגי; או יותר נכון: ברחתי מקשר זוגי. אני יוצאת לדייטים ואחרי פגישה ראשונה נעלמת. בפגישה אני נינוחה, נהנית, צוחקת ומרגישה כאילו אני נפגשת עם ידיד ולכן לא חוששת (ואולי בגלל זה הבעייה - אני לא לוקחת את זה ברצינות) ובתוך ליבי אני מקווה שהבחור לא יהיה מעוניין בי ואז אחסוך לעצמי את עניין הבריחה. הבעיה היא אחרי שאני מבינה שהוא מעוניין, אז אני חווה חרדה עצומה שמדירה שינה מעיני, וגורמת כאבי בטן. לאחר 3 ימים כאלו של חרדה אני מחליטה ביני לבין עצמי "למה אני צריכה את הסבל הזה" ומפסיקה את ה"קשר
אני פשוט חוזרת כל הזמן על אותו הדפוס, ולא מצליחה להשתחרר מהמעגל הזה, לכן הקשרים לא מתפתחים בשום צורה אינטימית
תשובתי
אין ספק שההמנעות מהחיים הזוגיים כרוך באובדן גדול, ושהגיע זמנך לשינוי מהותי
בשביל זה המציאו את הפסיכולוגים
הפחד מאינטימיות יכות לנבוע משלל גורמים, ולפעמים מצריך טיפול פסיכולוגי ארוך טווח, אבל לפעמים מתחסל באמצעות תכנית טיפול התנהגותנית שמניבה שינוי במהלך חודשים ספורים בלבד
אין אפשרות לאבחן או להמליץ על משהו ענייני באמצעות המדיום האינטרנטי האנונימי הזה. פני ללא דיחוי לאיש מקצוע. חבל על כל רגע נוסף
חיפוש עבודה כמסע צייד. איך לשפר את הניווט
הנני בעלת שני תארים אקדמאים. במהלך חיפושי העבודה שלי הגשתי מועמדותי למספר רב של משרות
ממש הרגשתי כמו במסע דייג, יריתי לכל הכיוונים, ולאחרונה התקבלתי לאחרונה לעבודה הקשורה ללימודיי אך לבי לא שם ממש. בנוסף, הנני מצויה גם בהליך מיון שהחל עוד טרם קבלתי, ובו עברתי שלב אחד. נדמה לי שלבי נוטה יותר לעבודה המוצעת בהליך האמור
נתון נוסף - העבודה הנוכחית היא זמנית
בעוד זמן לא רב יש לי בחינה נוספת לעבודה האחרת, וכאמור, הנני כבר עובדת. ניתן לומר שאני ממש מחכה לבחינה זו. מתרגשת לקראתה. ואם אתקבל, מה אעשה? כיצד אסביר? זה לגיטימי? להתחיל לעבודה ולהמשיך ב"תחרות"? מרגישה לא נעים, מאידך, אם אין אני לי מי לי? וישבתי מספיק זמן בבית באבטלה קשה
תשובתי
אענה על שני דברים, וראשית על מה ששאלת
לפעמים צריך לבדוק את המציאות ולסייג את הדבקות לערכים מסויימים
במקרה שלך, לערך של "נאמנות
עולם התעסוקה אינו זהה לעולם היחסים הבינאישים. המעסיק ממשיך את יחסי עובד-מעביד לא בשל נאמנותו לפרט, אלא בשל הזדקקות לו. זכותו להמשיך להעסיק אותך אבל בו זמנית לבדוק אלטרנטיבות, וכמובן לאמר בכל רגע שדי לו ממך, וזהו, ואז מתחיל תהליך פיטורין שמלכתחילה מסדיר את סיום היחסים
ולכן גם זכותך לעשות כך
המשכת עבודה ובמקביל חיפוש תעסוקה אחרת הינה לגיטימית
וכעת על מה שלא שאלת
את מבזבזת את זמנך ומרצך במסעות הדייג, כלשונך. וזה אינו פקניק. והזכרת ירי לכל הכיוונים, וזה בזבוז, וזו הסיבה שלטייס הכי טוב יש נווט, ולתותח הכי טוב יש מערכת מטווחת
ובמונחי העולם התעסוקה
לאחר שצברת כל כך הרבה פוטנציאל, טוב תעשי אם תסתמכי על תהליך ששמו "הכוון תעסוקתי", כדי לאבחן את מה שיש לך (כישורים אישיים, ידע והשכלה, נטיות אישיותיות) ולמקד את המטען הזה למשהו שיתאים לך לטווח ארוך. התהליך יגביר פי כמה וכמה את הסיכוי שתמצאי את מבוקשך. מכוני המיון הגדולים עושים את זה במאות ובאלפים
תוכלי לקרוא על כך במדור על 'תעסוקה וקריירה' באתר שלי (הקלקה מעל תמונתי
אני רוצה והוא לא כל כך
הסיבה לפנייתי היא שזמן מה אני מרגישה חוסר חשק מיני משני הצדדים, הדבר מאוד מדאיג אותי
אנחנו זוג דתי ושומרים נידה ויש ביננו אהבה גדולה
אינני יודעת מאיפה להתחיל אני ממש מרגישה תיסכול. לעיתים אני מרגישה שהחוסר חשק נובע מצידי ולעיתים אני מרגישה שזה מצידו
אני יודעת ש"לטנגו צריך שניים". אבל הרבה פעמים אני רוצה שהוא יותר ייזום שיהיה יותר חרמן ש "יעוט על הטרף" במיוחד בשל העובדה שכמעט שבועיים אנחנו לא נוגעים אחד בשני אבל זה לא קורה , אני מדברת איתו על זה ואני עדיין מתוסכלת כי הוא אומר לי " אני יודע הבעיה היא בי, אני מרגיש כבוי שאין בי אש וכו'.." אני לא חושבת כך מכיון שבעבודה יש בו הרבה אש והוא מאוד מפולפל
בכל פעם שאני מעלה את זה בפניו הוא מבין שיש בעיה והוא די אובד עצות באשר לכך .ואז הוא דואג להזכיר בפני כמה שהוא אוהב אותי וכמה שאני יקרה לו ואותי זה לא מספק
יש לציין שמאז שאני זוכרת את עצמי תמיד הייתי בחורה "חמה" תשוקתית חושנית כזאת
ואילו בעלי הוא טיפוס בתולי כזה , הרבה יותר ביישן מרובע מסוגר בעצמו , למשל תמיד שאנחנו מגיעים לקטע הוא ישר סוגר את כל התריסים החלונות הוילונות (יותר מידי)
אני שומעת על זוגות שעושים זאת פעמיים ואפילו שלוש או יותר בלילה וקשה לי להבין איך זה אפשרי , אצלנו זה נגמר בד"כ אחרי פעם אחת. וזהו, שנינו מסופקים
אציין גם שאני שנה ושלושה חודשים לאחר לידה, ונוטלת סרוקסט (אנטי חרדתי) זה מספר שנים, האם זה גם יכול להיות הסיבה לכך
מה עושים? האם המצב שלנו נורא? והרי אומרים שהסקס זה הדבק של הנישואים , אני פוחדת מאוד
תשובתי
אענה באופן כללי, כי ללא הכרות אישית לא ניתן לתת מענה ספציפי
ראשית, לעניין התרופתי, שכדאי לנטרלו
קורה שמי שנוטל/ת את התרופה מדווח/ת על ירידה בתשוקה. זה לא המצב אצלך, כך שסביר שלא שם הבעיה
לגבי הדיאלוג המיני
עניין אחד שכדאי שתבדקי, קשור לשדרים שאת מייצרת
גברים רבים רוצים להיות בשליטה. עוררות שמתפרשת אצלם כחיזור וגרוי הינה משהו מושך ומדרבן לפעילות מינית שמהווה "מענה הולם". שדרים כאלו גורמים לגבר שימשוך את בת זוגו כך שתעזוב הכל ותגרר לאקט המיני. זה מבטא כוח, שליטה, הובלה, קביעת סדר היום, והפגנת בעלות
אבל
משהו שיתפרש אצלם כדרישה, נניח ארוע שבו בת הזוג תמשוך את הגבר, תוציא אותו ממצבו ועיסוקו ותגרור אתו להפשטת בגדיו - אצל חלק מהגברים זה יתפרש כוולגריות, חוסר טקט, איום
עניין שני, זו 'המיניות הטובה' לפי התסריט הכי פנטסיוני שלו: במה הוא חושק? האם יש משהו שתוכלו לעשות שמתקרב לתשוקות האמיתיות שלו
כללית, אם דיאלוג ביניכם אינו מסייע, טוב ללכת ליעוץ לפסיכולוג/ית מהמגזר הדתי
מה עושה את הבנאדם מאושר
אני בת 34, אקדמאית אבל בלי נסיון רב, וכן אני אמא לפעוטה. אני מחפשת עבודה מזה כשנה ולא מוצאת שום דבר במגבלות השוק המוצף על אף שסיימתי בהצטיינות את לימודי
לפני כחודשיים, באורח נס ממש ולאחר שני ראיונות בהם הצלחתי כנראה, התקבלתי לגוף בטחוני, לעבודה במקצוע שלי, מבחינתי היה זה הגשמת חלום. היתי מאושרת מאוד.
בראיון השני הם אמרו לי שתהליך הקבלה לעבודה מאוד ארוך וכולל בחינות וכו
הסבירו לי שיש בחינה פסיכומטרית, אך לצערי היא היתה מול מחשב. אני לא רגילה לעשות פסיכומטרי מול מחשב ודאגתי מאוד מעובדה זאת
מרוב פחד שהמבחן מול מחשב, לא ניהלתי את המבחן טוב, וקיבלתי ציון אחד פחות ממה שהיה צריך כדי לעבוד לשלב הבא. ובכל נקטע כל המסלול שבו אני מצויה (באשליות) מזה כחודשיים
לא עברתי בגלל עצמי, לא ניהלתי את המבחן טוב, למשל, היה כתוב בהוראות שכל שאלה שגויה תוריד נקודות, ואני בטפשותי, מתוך הרגל, כן ניחשתי כי אני מורגלת לבחינות אחרות, (גם כן ציבוריות) שבהם אמרו לנו בפירוש תנחשו כי זה לא מוריד
לא התיחסתי לכך מרוב לחץ!!!! למה
בנוסף, לכך אני בהלם מעצמי, כי למשך בשעת המבחן היתה לי אפשרות לדפדף בין השאלות ולבחור לי שאלות קלות יותר ויכולתי להשאיר שאלות ללא תשובה בכלל, וזה לא היה מוריד לי את הציון, (למרות שגם לא מעלה)
בקיצור, יכולתי לקבל ציון מעל מה שהיה צריך (אני לא אומרת זאת סתם אלא לאחר שהבנתי שאני בעצמי הורדתי לעצמי את הציון
אני כל כך בהלם, ובתדהמה, כיצד הרסתי לעצמי ואין ספק שיכולתי לעבור את המבחן, לא רק יכולתי, כאמור, לנהל אותו טוב יותר כפי שהסברתי
תשובתי
אענה תחילה באופן כללי
הנטיה להשגנות היא משהו חיובי ברפרטואר האישיותי אבל הנטיה לפרפקציוניזם הינה משהו בעייתי
אצל אנשים משיגניים הכשלון נתפש לא כמשהו שסוגר דלתות באופן סופי, אלא כאתגר שצריך לעמוד בו. במקרה שלך - ללמוד את עניין מבחני המיון ולהתכונן לכך, אולי ע"י הקדשת זמן ותקציב כדי לעבור "מבחן דמה" באחד ממכוני המיון, ואולי בעזרת חברים שינדבו מידע. סביר להניח שיש בחיים "הזדמנות שניה", כמעט לכל דבר
אצל פרפקצוניסטים הכישלון נתפש כעלבון לאינטליגנציה שאין שיקום ממנו
וכעת לעניינך האישי
התחרות על מקומות עבודה מסוימים היא רבה, וצריך להבין שלא כולם יתקבלו, ושאפילו מבין הטובים, יהיו כאלו שיהיו טובים ממך בתחום מסוים. זו "סביבת העבודה" במקומות עבודה יוקרתיים.
צריך להבין שאנשים מאושרים אינם מאושרים רק כי התקבלו למקום שכזה אלא בגלל הרבה דברים אחרים שקורים בחיים. כלומר: כדאי להציב מגוון מטרות בחיים ולא להתמקד רק במשהו אחד שלפיו יקבע מדד האושר האישי
וחוץ מזה, אנשים מאושרים מצויים לא רק במקומות הללו, אלא גם בהרבה הרבה מקומות אחרים.
כדאי לקחת פרופורציות על מה טוב, ועל מה לא טוב להכנס להלם
הבדלים בחשק
האם יכולה להתקיים זוגיות תקינה כשאחד מבני הזוג רוצה לקיים יחסים 3 פעמים בשבוע והשני בקושי פעם בחודש? (ככה זה מתחיחלת הזוגיות) לא מדובר בשחיקה.אני באמצע שנות עשרים לחיי; הוא זה שמעוניין פעם בחודש
תשובתי
יש משהו שנקרא 'התאמה מינית', והבדלי חשק (רמת ליבידו) נכללים בזה, ככה שאם דרגת אי ההתאמה גבוהה סביר לצפות שהיחסים לא יחזיקו מעמד
אבל זו תשובה שלפעמים היא שטחית, דהיינו אינה מקפת או עוקפת את מכללול הגורמים שמייצרים את התופעה
כך למשל, גברים נוטים להרתע ולדחות את היוזמה כאשר הפעילות המינית נתפשת אצל בת הזוג כבעייתית (יצרית מדי), "לצאת ידי חובה", או יוצרת כאב
נשים מוותרות על התענוג בשל תחושות כעס
וזו רשימה חלקית מאד
הנה הסבר קצר על שתי דוגמאות
יש מצבים בהם בת הזוג באה מרקע שמרני, ותפיסת העולם שלה היא שסקס זה משהו בהמי-ייצרי שצריך לעשות אבל כמה שפחות. גבר אוהב שמכבד את בת זוגו הזו, יפתח לאורך זמן הדחקה של היוזמות המיניות מצידו, כדי להוכיח לזוגתו שהוא "תרבותי
ועוד דוגמה
יש גברים ש"מתקפלים" כאשר מי שיוזם זו בת הזוג. ענייני "שליטה", במובן הפסיכולוגי מתערבים כאן, וגם, ראה זה פלא - ענייני מוסר ותפיסת עולם לגבי בת הזוג. גברים מסוימים, שחפצים במין, לאמסוגלים לחיות עם המצב שבת הזוג שלהם היא "חייתית" כמוהם. ענייני "קינאה", ו "תחושת נחיתות" במובן הפסיכולוגי, נכנסים למשוואה. החשש הוא שהגבר לא יעמוד במבחן, והאישה תמצא את פורקנה אצל האחר.
הדוגמאות שהועלו כאן הן רק חלק קטן ממכללול עניינים שיכולים להיות מועלים במסגרת יעוץ פסיכולוגי מקצועי וכבר אמרתי שקביעה מהירה ש"אין התאמה מינית" היא לא מה שרצוי. תעשו בדק בית בסיוע איש/ת מקצוע, לפני הכרזה על 'טוטל לוס" לגבי סיכויי השרידות של הזוגיות
ללכת עם ולהיות בלי
לא מזמן היכרתי גבר שמצא חן בעיני מאוד יש קליק וכימיה חזקה בינינו ונפגשנו מספר פעמים רב יחסית לזמן הקצר שאנחנו מכירים, מאז הכרנו אנחנו מדברים כמעט כל יום ונוצרה פתיחות וכנות גדולה מאוד
לפני 3 ימים שכבנו וכבר למחרת בצהריים הוא התקשר וביקש לדבר איתי, הוא שאל אם זה בסדר מצידי אם הוא יהיה גלוי איתי והחליט לשתף אותי במחשבות שלו, הקשבתי לדבריו שאמרו כי הוא לא יודע אם יחסינו יובילו לזוגיות וציין גם את העובדה שאם היה מכיר אותי בתקופה שבה הייתי רזה יותר אז אולי זה היה מוביל אותו לחשוב על כיוון של זוגיות איתי. ובמקום זה ביקש שנהיה חברים טובים ללא סקס והתנצל וביקש את סליחתי אם חלילה פגע בי ומאז אנחנו מקיימים קשר חברי ופתוח (ללא סקס כמובן), דבר שדווקא מאוד מצא חן בעיניי והוא מצידו משתדל לוודא איתי בכל שיחה שלנו האם לא נפגעתי ממנו ואמרתי לו שלא היות וגם אני לפחות כמוהו רציתי את זה ופעלתי בעיקר מתוך רגש עמוק של אהבה שלבינתיים דעכה מצידי, בשל התפנית ביחסים מצידו
אני נוטה לקבל את החלטתו ומבחינתי אני מרגישה שלמה איתה עם נטיה לשתף פעולה איתו ולו עמ"נ ללמוד להכיר אותו טוב יותר דרך יחסים של חברות טובה וקרובה ללא מין.
יש לי 3 שאלות אליך: 1) כיצד אתה רואה החלטתו לעשות תפנית ביחסים בינינו ואת קיומם של יחסי חברות ללא סקס בהמשך ?
2) האם לדעתך יכולה להתקיים בינינו מערכת יחסים של חברות טובה וקרובה שתעמיק עם הזמן מבלי שזה יפגע בנו ?
3) האם אתה רואה איזשהו מוקשים כלשהים הטמונים בהצעתו האסטרטגית המתוחכמת !?
תשובתי
אינני יכול ליעץ משהו אישי שמתאים ספציפית לשאלותייך, כי למרות שנראה לך, כי הרי כתבת באריכות, ה"סיפור תמיד מורכב יותר, ואינו מאפשר לי לתת לך כיוון אישי. נשמע אולי תמוה, אבל מה שנראה ל'הדיוט' (זה הכינוי הארמי ל"אדם הרגיל"), נראה אחרת לגמרי ועם הרבה יותר מימדים, לאיש המקצוע.
אז באופן כללי
מהשתלשלות העניינים, ומשאלותייך - לא נראה לי שאת מצויה, במובן הרגשי והערכי, במקום הנכון
כמה הערות
למערכת שיש בה מוביל אחד, אין סיכוי טוב להשרד, אם מדובר באישה עניינית ונאורה
מערכת יחסים שרוצה להיות נורמלית, תתקשה להתפתח בתסריט שציינת, כי הכרות
טובה ומעמיקה דווקא צריכה לכלול את הרכיב המיני, ולא להתבסס על מה שקיים בלעדיו
העוררות הארוטית, כלומר ההבט שמכיל תשוקה מינית כלפי מישהו / מישהי - הינו משהו
ודי קבוע. אם את אינךנתפסת כמעוררת בשל מבנה גוופך, הסיכוי שזה ישתנה הינו קלוש
ורגעים של תשוקה או אפילו קיומה של פעילות מינית - לא יכסו על הפער הרגשי-פיזיולוגי
פסיכולוגי המהותי
תופעת הבלוגים: טוב או רע
ואני עושה כתבה על בלוגים לאוניברסיטה. ואשמח אם תוכל להשיב לי על כמה שאלות
האם יש הסבר חברתי לתופעת הבלוגים ההולכת וגדלה? ומהו
כיצד עלולות להשפיע תגובות שליליות על ה``בלוגר
האם בעקבות פירסום היומן האישי שלך בצורה כו פומבית יש השפעה על הביטחון העצמי? ומהי
תשובתי
הרצון לזרוק לחלל העולם מסר כלשהו, שלמעשה מוסר את ה"אני מאמין" שלך, הינו עתיק יומין, ולכן מהווה התנהגות "רגילה" מאד. הקדמונים עשו זאת ע"י חריטת איורים במערות, אחריהם באו הישראלים עם הכתבות על גדות הבאר: "עמי ותמי היו פה". הגויים השמרנים השתמשו ב"יומן האישי" שהיה נפוץ אצל הבנות, והפחות שמרנים מצאו פיסת קרקע ושמו כיסא רו ארגז כדי שייראו טוב יותר בהייד פארק הלונדוני. בקיצור, מה שבעבר היה ייחודי לנביאים או למשוגעי הכפר, נהיה פופולרי בשל הטכנולוגיה, שמאפשרת את החוויה האישיותית המקסימה הזו
התגובות, ככל תהליך חברתי וקבוצתי תקשורתי אחר שמופנה כלפיך, תשפענה. ברוב המקרים זו תהיה השפעה חולפת, בדיוק כמו שיקרה למי שיהפוך ל"גיבור היום" כשאירגן מחאה מול גן הילדים בשכונה. יתכן ואצל בודדים אכן יכולות להיות השלכות קיצוניות. קריאות "בוז" במשוב עלולות להביא לדיפרסיה או אלימות, ולהפך: קבלת חיזוק חיובי יביא את הבנאדם להידוק החגורה לקראת המראת האגו
כל ההתחלות קשות
אני משכילה, שני תארים, יש לי ניסיון מקצועי רק באדמיניסטרציה; אני בשנות השלושים לחיי.
אתמול היתי בראיון עבודה והמראיינת, שהיא בעלת המשרד, ציינה את העובדה שאין לי ניסיון וכו' וכו' ושידיעותי בתחום הולכות ומדלדלות. אך הבשורה הטובה היתה שהיא מוכנה לקבל אותי, במשכורת נמוכה, קצת יותר ממינימום, וזאת כאשר היא תלמד אותי את המקצוע.
הבעיה היא שיש לי תינוקת בת שנתיים ועלי לאקלם אותה במעון בספטמבר.
המראיינת דחקה בי ולחצה עלי להתחיל כבר ביום א' הבא, ואין לי סידור לילדה. אמרתי לה שאלך למצוא סידור ואודיע לה למחרת.
יצאתי משם באופוריה, צהלתי ושמחתי ולא האמנתי שקרה לי דבר כזה נפלא. לאחר מספר שעות האופוריה הפכה ליאוש, ומועקה, ותחושה כבדה על הלב שאינני יודעת כיצד להסבירה. אולי זה התחום, אולי אני לא מתאימה לתחום, אולי מאפייניה של האישה שלחצה עלי כל כך, ויותר גרוע מכך,אינני מסוגלת להתקשר אליה ולומר לה "לא" כי מחד, אני מעריכה את הצעתה, ומאידך, הלב שלי מתנגד כאילו. האם אני מפונקת ועצלנית? מה דעתך
תשובתי
לא ניתן לסייע בעיצה והדרכה אישית במדיום הזה, כי מידת ההכרות עם הפרטים, למרות מה שכתבת, אינה מספקת.
אנסה לסייע במשהו כללי
תעסוקה כלשהי היא מעין עיסקה, שבה המעסיק קונה את הזמן, הידע,